אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
כדי להתמודד עם מצב משברי יש לעמוד מולו לא נרפים, חלשים ורופסים, אלא יציבים- 'הִתְיַצְּבוּ'
מצב של משבר אישי או לאומי, הוא מצב המייצר תחושת ערעור על היציבות שבחיינו. תחושה שכל מה שמקיף אותנו בחיים, ונותן להם יציבות- קורס חלילה.
מצב שכזה מצריך גיוס של כוחות נפש גדולים ויכולת להתבונן ולראות את המציאות מעל הרגע הנוכחי, מעל הכאן והעכשיו המדאיגים.
אחד ממצבי המשבר הגדולים ביותר של העם היהודי כבר בתחילת דרכו ביציאתו מבית העבדים במצרים, היה על שפת ים סוף.
המציאות האובייקטיבית נראתה קודרת ואבודה. הים לפנים, המצרים מאחור, ושום סיכוי או תקווה לא נראים באופק: "וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ… וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד..".
המצב כל כך קשה, עד שבני ישראל בכלל מתחרטים על יציאתם ממצרים, ומאשימים את משה בלא פחות מאשר באחריות על מותם הצפוי במדבר: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם".
זהו רגע דרמטי, ושיאו של משבר המערער את היציבות הפיזית והנפשית. המוות נראה קרוב, ושום פתרון ריאלי לא נראה באופק.
ברגע הקשה הזה אומר להם משה משפט מכונן של מנהיג ושל מנהיגות: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם...".
שתי מילות מפתח בדברי משה לדורו, ולדורות עולם, על דרך ההתמודדות עם משבר: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ".
כדי להתמודד עם מצב משברי יש לעמוד מולו לא נרפים, חלשים ורופסים, אלא יציבים- 'הִתְיַצְּבוּ'.
כדי להתמודד עם מצב משברי יש להגביה ראות מעל הרגע, להתבונן לאחור, והרחק לפנים- 'וּרְאוּ'.
לאסוף את כל כוחות הנפש ולהאמין שגם מהמשבר הזה נצליח לצאת. היציבות הנפשית, והאמונה שניתן להתגבר על המשבר- הם תנאי ליציאה מכל מצב קשה.
מעניין לראות שקוד היציבות הזה בהקשר של משה, מופיע פעם נוספת ברגע משבר, בעת שהיה משה הקטן וחסר ההגנה מונח בתיבה. במצב הקשה הזה, שחייו וקיומו של משה התינוק הקטן בסכנה, ומי יודע מה יעלה בגורלו, שוב אנו נתקלים ביציבות, הפעם של אחותו הגדולה מרים: 'וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ'.
לא כתוב כאן 'ותעמוד אחותו מרחוק', אלא 'וַתֵּתַצַּב'. מרים ניצבת יציבה ומאמינה כדי להשגיח על משה ולדאוג לחייו ולעתידו.
המילה הזו תופיע פעם נוספת, ושוב בהקשר דברים שאומר משה רבנו.
לפני מותו והסתלקותו מן הזירה, משה סוקר בפני העם את מה שעבר עליו בעבר במצרים ובמדבר, מצבי המשבר בצד הניסים הגדולים, ועכשיו ערב הכניסה לארץ, כאשר הוא מוסר לעם את צוואתו, אומר משה לעם: 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם'. לא 'אתם עומדים', אלא 'אַתֶּם נִצָּבִים'.
כדי להתמודד עם האתגרים, הנסיונות והמשברים- צריך לבוא אליהם יציבים, וצריך לדעת לראות אותם באור הנכון.
לימים של טלטלה ומשבר, וגם כשנראה שהכל אבוד, מניח משה רבנו לפתחו של העם את שתי מילות הקוד הנצחיות והרלוונטיות, שיש בכוחן לרומם את האדם ואת העם: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ".
(בשלח תשפ"ג)
