ליאת שוקרוןאביעד פרידמן, בן 50 מתל אביב. נשוי לחנה, ואב ל- 5 ילדים. איש עסקים, מנהל, יזם חברתי ומנכ"ל משרד הבינוי והשיכון
עולם הנדל"ן
אבא שלי היה חבר בהתאחדות הקבלנים. למעשה, שתי העבודות הראשונות שלי בחיים היו בהתאחדות. אבא שלי ערך את עיתון ההתאחדות ואני עטפתי את העיתונים שהודפסו והדבקתי עליהם בולים לשליחה. בגיל 15, במקום חלק מהלימודים, עבדתי כפועל בניין בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. למדתי לעבוד עם קונגו ולחפור תעלת מיזוג. להכיר את העבודה מלמטה זה חשוב, במיוחד כשרוצים לשנות מאוחר יותר מדיניות שמשפיעה על חיי היום-יום של אנשים רבים. לאחר 25 שנה בתפקידים ציבוריים בכירים בשירות הציבורי והפרטי, אני עובד במרץ כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, על מנת להאיץ את הבנייה בכל רחבי הארץ, ולהקל על מצוקת הזוגות הצעירים בה.
ישיבת הר עציון
מקום משמעותי, שם עשיתי לי רב בפעם הראשונה. לא הייתי אף פעם מגדולי הרבנים או האברכים, אבל המקום חרוט בליבי עד היום. מורי ורבי הרב עמיטל, ומורי הרב אהרון ליכטנשטיין, ליוו אותי מהישיבה בדרכי הרוחנית במשך שנים רבות.
להיות הורים לילד אוטיסט
בשנת 2001 החלטתי לעבור מהמגזר הציבורי כדי שאוכל לממן את הטיפול ושעות הסיוע לבני האוטיסט אברומי. המפגש עם רופא הקופה הבהיר לנו כי אם נסתמך על מה שהמדינה וקופת חולים מוכנות להקצות, נאבד את אברומי לנצח. מאז, אני מרצה על חוויותיי כאב לילד אוטיסט ואף חיברתי בנושא זה את הספר "ביום בו תקרא לי אבא" (2018), שהפך לרב מכר. הספר מתאר את ההתמודדות האישית והזוגית שלי ושל רעייתי עם הגידול של אברומי.
יזם חברתי
לאורך השנים הקמתי פרויקטים חברתיים רבים. בשנת 2007, לדוגמה, הייתי ממקימי המכינה הקדם צבאית בני ציון בתל אביב ולימדתי בה בהתנדבות. מאוחר יותר הקמתי עם חנה אשתי את הקהילה "יחד" בלב תל אביב, שהפכה לאבן שואבת לצעירים מכל רחבי העיר. חברת דוגיז שהקמתי, מתאימה בין מוליכי כלבים ובעלי כלבים, בין היתר מתוך רצון לייצר תעסוקה לרבים על הספקטרום האוטיסטי. עד היום אברומי מתחבק עם כלבים שאני מפחד רק לעבור לידם, שם הוא מצא כישרון חבוי ומוצא דרך מקסימה להביא אותו לידי ביטוי.
ילדים אוטיסטים בישראל 2022 – יש התקדמות?
תמיד יש התקדמות. אולי לא בקצב שהיינו רוצים ואולי לא כמה שהיינו רוצים, אבל כל צעד הוא צעד משמעותי. המענה של המדינה והפקידים, יחד עם המון אנשים טובים אחרים, למשפחות שמתמודדות עם נער או נערה אוטיסטיים, הם ודאי לא במקום שהיו לפני עשרים או אפילו עשר שנים. עם זאת, תמיד יש לאן לשאוף.
מנטורים
בשנותיי הראשונות במגזר בציבורי פגשתי מספר דמויות מופת, שמהוות דוגמה לישראל היפה עבורי. בשנים 2001-2006 הייתי ממקורביו של ראש הממשלה אריאל שרון ושימשתי כיועצו לענייני רוסיה והעולים החדשים. שני אנשים נוספים שפגשתי מעולמות העלייה והקליטה ומלווים אותי עד היום הם יולי אדלשטיין ונתן שרנסקי. כל שיחה עם נתן מעוררת בי השראה ורצון לעשות יותר למען המדינה. וכעת, כסגירת מעגל עבורי, בימים אלה מתמודד משרד הבינוי והשיכון עם קליטת עולים רבים ממדינות מזרח אירופה ורוסיה.
המהפכה בחברה למתנ"סים
בשנת 2013 מוניתי ליו"ר החברה הארצית למתנ"סים, תפקיד שמילאתי במשך שש שנים בהתנדבות. הובלתי את הבראת החברה מגירעון של 84 מיליון שקלים לאיזון תקציבי והרחבתי את פעילותה לתקציב של כמעט מיליארד שקל. בתקופת כהונתי נפתחו כ-60 מתנ"סים חדשים בכל רחבי הארץ. בנוסף, הרחבתי את תוכנית "רעים" לשילוב בעלי צרכים מיוחדים בחברה למתנ"סים מה שהפך את החברה למתנ"סים למובילה ארצית בתחום זה. מה שניסיתי לשנות שם זה את התחושה שהכל יהיה בסדר ושהכל אפשר לקמבן. ניהול היא עבודה מבוססת נתונים והחלטות, האגו נדחק הצידה כשמדברים במספרים ובנתונים. במיוחד כשעוסקים בכספי ציבור.
בשורה בתחום הנדל"ן
אין פה ניסים, סודות או הפתעות שאינן על השולחן. שוק הנדל"ן הוא משחק פשוט של היצע וביקוש. שנתיים הממשלה הייתה משותקת, והדבר משתקף במספר יחידות הדיור שנבנו פה. אני משקיע את תשעים אחוז מזמני בהסרת חסמים – חסם אחר חסם, עירייה אחר עירייה. אני מקווה שההשפעה על השוק תשתקף במציאות בשטח.
הסיבה שבגינה החלטתי להקפיא את עיסוקיי בתחום העסקי ולהירתם ככל יכולתי לסייע לשר הבינוי והשיכון זאב אלקין במאמציו לחולל שינוי משמעותי קשורה למשבר הדיור. יש לי ילדים , לילדים שלי יש חברים . אני מסתכל על הדור הצעיר ואני רוצה שהוא יגור פה בארץ.
רגע של נחת
לראות את העיר החרדית כסיף קורמת עור וגידים. לשמוע מזוג ערבי צעיר שאחרי שנים נבנתה שכונה חדשה בכפר, או לראות שכונה בירושלים ומונפים מתנוססים מעליה. להיות שותף להקמת יישוב חדש ברמת הגולן או בנגב, ולפגוש ציונים אמיתיים שמפריחים את השממה בכל חלקי הארץ. כל אחד שזוכה לקורת גג יציבה בזכות המשרד, הוא חלק מהמשימה.
(בחוקותי תשפ"ב)
