ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)
בדיעבד מתברר כי לכל היהודים בתקופה דור המדבר היה זה הפסח היחיד שנחוג
"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בתוך דברי ה'טמאים לנפש' מוצגים שלוש דרישות: קרבן ד', במועדו, בתוך בני ישראל.
אנו מבקשים להקריב, הם אומרים – קרבן ד'. כצווי של ד' ולא כפשרה של משא ומתן עם משה, בדיוק דוגמת הציווי של קרבן הפסח הראשון בשנה השנית, שהוא צווי אלוקי מפורש.
אנו מבקשים להקריב, הם אומרים – במועדו.
בתוך בני ישראל. לא קרבן של קבוצה ייחודית, שנאלצו לתפור עבורה 'הזדמנות שניה'. ובלשונו של אברבנאל – "למען לא יהיה להם גרעין ובושה וכלימה כאלו הם ערלים ובני נכר אף על פי שלא יאכלו ממנו". בתוך בני ישראל- במעמד שאינו נופל מאלו המרכיבים את הזהות הישראלית באופן קבוע. בדיוק כמו שאין הבדל לעניין חיוב זה בין לוי , כהן או ישראל.
למעשה, התורה שמה בפיהם את הציווי האלוקי שנאמר למשה עבור ישראל: "וַיְדַבֵּ֣ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר: וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ". המילה עליה חזרו היא- במועדו. על פי פשוטו, הם ביקשו להקריב עם כלל ישראל, בפועל הם קיבלו תאריך אחר- "בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ". האם הם נענו באשר למועדו? לכאורה התשובה שלילית ולמעשה התשובה חיובית. מתברר כי 'פסח שני' נחוג במועדו מכל בחינה שהיא, להלן ההסבר:
א. לפי המצווה שהם זכו לייסד- "בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ". האם הקביעה כי הם מצווים לחוג באותו היום בחודש אינה מעידה על במועדו?
ב. זה אינו חג של 'הזדמנות שניה' ולא מועד ב'. זהו חג עצמאי של מלכתחילה עם השלכות הלכתיות ידועות, (לדוגמה: גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסח שני, דברי רבי). "רבי סבר: שני, רגל בפני עצמו הוא", (פסחים צ"ג, ע"א). כך גם נקבע להלכה על ידי הרמב"ם: "…ושחיטת פסח, זה מצות עשה בפני עצמו ודוחה את השבת. שאין השני תשלומין לראשון, אלא רגל בפני עצמו, לפיכך חייבין עליו כרת" (קרבן פסח ה, א). הוא אמנם חג עצמאי אולם עם זיקה לפסח ראשון, לא שני לו במובן חשיבות.
ג. עיקר הכוונה ל -במועדו הוא כדוגמת החג הראשון: לפני חג שבועות, לא אחריו, ומבחינה זו הוא אכן במועדו. אדם אינו יכול לקבל את התורה מבלי שיהיה שייך ללאום היהודי תחילה. היו כמה מעמנו שסברו כי הלאום אינו חשוב משום שהתורה כוללת הכל. תשובתו של הקב"ה, ממנה משתמע כי הוא קיבל את מלא טענותיהם, מאשרת גם נקודה זו. אין די בלהיות רק 'דתי', חסר היסוד המחבר, היסוד הלאומי.
ד. "דרשו כן מן הכתוב הזה שאמר (פסוק ה) ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני, כי המקרא מיותר, ודי במה שיאמר 'ויעשו את הפסח ככל אשר צוה ה' את משה', אבל הזכיר היום והמדבר לרמוז שלא עשו אותו במדבר רק ביום הזה, והוא גנותן".
בדיעבד מתברר כי לכל היהודים בתקופה דור המדבר היה זה הפסח היחיד שנחוג. כולם למעט בודדים מתו במדבר, כך שגם הטמאים חגגו במועדו את חג הפסח היחיד שחגגו מימיהם. מדוע באמת הקריבו רק קרבן פסח אחד במדבר? בתוך דברי הרמב"ן מצאנו כי חטא המרגלים גרם לישראל להיות מנודים מה' ולכן לא נשבה להם רוח צפונית והיה סכנה למול . כיוון שלא נמולו לא יכלו להקריב קרבן פסח.
להערות: hazutg@gmail.com
(בהעלותך תשפ"ב)
