בעוד שלושה חודשים בערך, ינשמו לרווחה הורים רבים עם שוב ילדיהם למסגרות החינוך, לאחר שעברו איך שהוא את החופש הגדול. הם יבטיחו לעצמם גם השנה, שבשנה הבאה זה לא יקרה, ויישאבו מיד לסדר היום העמוס וישכחו מההבטחה שלהם.
גם השנה הם הגיעו לתובנה חשובה בקשר לקצר בהורות שלהם, אך לא לקחו על עצמם שום אחריות מעשית לביצוע, ובזה גזרו על עצמם לשוב לאותו מקום של תסכול ומתח עם ילדיהם. האמת היא שזה קורה בכל שטחי החיים. יודעים מצוין מה לעשות, אך משום מה זה לא קורה, וכמו שאומרים: "זה לא מה שאתה לא יודע. זה מה שאתה לא עושה".
החופש הגדול ארוך מידי, וחבל. ובכל זאת – אם כבר אז כבר. אם נגזר עלינו לשלם תג מחיר על הסכמי העבודה של עובדי ההוראה, זו יכולה להיות הזדמנות טובה מאד לפיתוח ההורות שלנו. הבעיה של ההורים שמחכים שהחופש ייגמר כבר, בכלל אינה החופש, אלא מה שקדם לו בשנת הלימודים, ואולי עוד הרבה קודם. מי שמתעורר כל בוקר לעוד יום של סיוט מתמשך ומורט עצבים, לא יכול להאשים את משרד החינוך בכישלונו עם ילדיו. הורות נכונה בזמן הלימודים מהווה בסיס מצוין להורות נכונה בחופש הגדול. אם התאמנתם כהלכה בלהיות הורים בשנת הלימודים, החופש יוכל להיות אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לכם בבית.
אחד ממרכיבי ההורות הבריאה, הוא הסמכות ההורית. סמכות הורית בבית חשובה ביותר לבריאותם של דיירי הבית, ומקרינה בעקיפין על מעגלי החיים הנוספים של ההורים והילדים. "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", והבית הוא המלכות של ההורים. אז נכון שאיננו רוצים שהעיקר בבית יהיה מורא, אך בלעדיו לא ניתן לקיים גם אהבה. הסמכות ההורית נותנת כוח להורים בהווה ובעתיד, ויכולה בדוגמתה האישית לעשות את הילדים להורים טובים בהמשך. היא מסייעת להם לגדול עם יכולת גבוהה יותר של שליטה עצמית ודחיית סיפוקים ועם מתן כבוד רב יותר למבוגרים. ילד שגדל בבית עם סמכות הורית ברורה יתאקלם טוב יותר במסגרות הפורמאליות והבלתי פורמאליות בחייו, כיוון שהתרגל להיררכיה ולהבנת מקומו בעולם. בהיעדר סמכות הורית ברורה, הוואקום יתמלא במהירות באחרים שיתפסו את תפקיד ההורים. לעיתים אלו הסבא והסבתא, לעיתים אלו החברים של הילד, ולעיתים זה ערוץ "הופ" שיגדל את ילדיכם בידיים טובות. הסמכות ההורית, כאחת ממרכיבי ההורות, מכניסה את בני הבית לסדר תנועה נכון, בטוח ופורה.
סמכות הורית אין פירושה "אמרתי ונעשה רצוני". זו אסרטיביות רגועה, שיודעת לעמוד על שלה ולשדר לילד בכל רגע שאנחנו והוא לגמרי באותו הצד. היא מראה דוגמא אישית ויודעת לחבק, אך לא נופלת בפח של רגשות האשם. היא דורשת את הנדרש, ונמצאת בטווח קרוב לילדים, כדי להדריך ולסייע. היא מצוידת בסבלנות ואורך רוח, ולא שוכחת אף פעם שלהטמעת הרגלים יש קצב משלה. יש לה מדיניות ברורה כתוצאה משעות רבות של חשיבה זוגית, והיא נמנעת ככל יכולתה ממדיניות של כיבוי שריפות. זו הורות שמתחילה מזוגיות אוהבת, מלאת פרגון ושיתוף, וממילא שיתוף פעולה.
הסמכות ההורית אינה נגמרת כשהילדים בצבא או בשירות הלאומי. גם מול הילדים שהפכו בינתיים להורים נדרשת סמכות הורית. למשל, אל מול רצון של הזוג ושני זאטוטיו להתנחל בבית ההורים לחודש וחצי, ולהחזיר בכוח את סבא וסבתא 35 שנים לאחור.
למרות שהסמכות ההורית צריכה להיות קיימת בכל ימות השנה, הורים רבים מדווחים על קושי ופגיעה בסמכות ההורית שלהם דווקא בחופש הגדול. לפחות שתי סיבות לדבר:
א. שהייה ממושכת עם הילדים – בתקופת הלימודים, כשהילדים נמצאים במסגרות ברוב שעות היום שלהם, ושעות השהייה בבית הספר, החוגים והחברים, ממלאים את יומם ומחשבותיהם, מפגשי הורים-ילדים מתקצרים ביותר. גם בעלי הסמכות ההורית הפגועה צולחים כך או כך את השבועות והחודשים של תקופת הלימודים. ממילא, שעות הפנאי המרובות של החופש הגדול רק מעצימות את הקושי של ההורים שאינם רגילים לשהות במחיצת ילדיהם שעות כה רבות, אינם רגילים לשוחח איתם ולפעול יחדיו.
ב. תכנון – הורים רבים מגיעים לחופש ללא תכנון והכנה, כאילו שרק אתמול בישרו להם על קיומו. אמר החכם: "חוסר תכנון – הוא תכנון הכישלון". כשאינך מתכנן אינך במצב אפס. אתה במינוס. חופש מתוכנן בקפידה ובשיתוף הילדים, יוכל להוציא אתכם עם חיוך גדול בסופו. הוא ייתן לכם הנאה וניצול זמן, שיכריעו את השעמום והבטלה המהווים מצע נח במיוחד לחיכוכים ביתיים ולהתנהגויות סיכוניות. התכנון יכלול את "העוגנים" – אותן פעילויות שוטפות המתקיימות יום יום (תפילות, ארוחות משפחתיות, חוברות קיץ, מטלות בבית וכו'), יחד עם פעילויות לכל המשפחה בבית ומחוצה לו.
לא רצוי להיכנס לחופש הגדול עם סמכות הורית פגועה. החופש הארוך במיוחד נותן לילדים תחושה עמוקה של חופש, חוסר אחריות וחוסר מחויבות ובמקרי קצה גם הפקרות והוללות. אם בנוסף לזה עומדת ברקע סמכות ההורית מגמגמת, נוצרת פקעת עצבים משפחתית ואווירת בין המצרים לקיץ כולו.
אחד המפתחות להצלחה עם הילדים בקיץ הוא מפתח "הנוכחות וההשגחה ההורית" ועל כך בפעם הבאה.
(בהעלותך תשפ"ב)