ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)עם מסלול חיים מורכב ולא רגיל – מלכיאל לרנר, שכונה 'אחי הפצועים' מקדיש שנים רבות לפצועי הטרור, וכיום, כקופאי בסופר ירושלמי, מתאר בעמוד הפייסבוק שלו את חוויותיו מה'מבצע' שהוא מעניק ללקוחותיו בקופה 5 –
ברכת כהנים On the house
"מהגיגיו של קופאי:
הגיע אלי אדם דתי. אחרי הקניה הצעתי לו את המבצע. הוא הנהן בראשו ומיד אמר: 'הברכה לזכר בני יוחאי שנפל לפני 4 שנים ו-353 ימים'. התרגשתי מאד. ברכתי אותו בברכת-כהנים ונשקתי על ראשו. הוא סיפר לי בהתרגשות שחצי שנה מאוחר יותר נולדה בתו והאמא קראה לה ליאב. התרגשתי. אגב, הוא מסתובב עם הדסקית של בנו עד שהבת תגיע למצוות ואז יעביר לה את הדסקית. לחצנו ידיים בחום ונפרדנו לשלום.
הגיע אלי אדם מבוגר 'אני בן 88 ובקושי שומע', אמר לי. 'אתה תברך גם אותי, נכון'? הנהנתי בראשי. אחרי הקניה, ברכתי אותו בברכת-כהנים ונשקתי על ראשו. '88 זה כבר בקבר', אמר בהתרגשות. 'אולי עם הברכה שלך אחיה עוד כמה שנים…'. לחצתי את ידו בחום וחבקתי אותו. אותי, זה ריגש מאד.
הגיע אלי אדם מבוגר, עולה חדש מבריה"מ. אחרי הקניה הצעתי לו את המבצע. 'אני יודע שאתה כהן', אמר, 'אבל אני לא רוצה'. לחצתי את ידו בחום. אחרי שארז את הסחורה, חזר אלי: 'אבא שלי נפטר אתמול', אמר עם דמעות בעיניו. קמתי וחבקתי אותו קרוב אל לבי והלב שלי בכה…
עוד יום טעון שעבר עלי באושר עד!"
זהו פוסט אחד מני רבים שמפרסם כמעט מדי יום מלכיאל לרנר, בן 53, נשוי ואב ל-4 מירושלים. מלכיאל הוא קופאי ב'אושר עד' שיצא עצמאית במיזם הפצת אהבת חינם – בחינם, ובקופה מספר 5 בסניף שבו הוא עובד עומדים בתור לא רק כדי לשלם עבור המוצרים, אלא גם כדי לקבל ברכה אנושית וחמה ממנו, ככהן.
הפצועה הראשונה שלי
אבל, עוד לפני שמלכיאל התחיל לברך את לקוחות קופה 5, את אהבת החינם שלו הוא הפיץ ומפיץ כבר 24 שנה בקרב פצועים, עד שאפילו קיבל את הכינוי 'אחי הפצועים'.
הכל התחיל כשהיה בן תשע. בשעת משחק פגעה בו מכונית בעוצמה, והוא חטף שני זעזועי מוח ופגיעת ראש קשה. לאחר שיקום ארוך הצליח לעמוד על רגליו, כנגד כל תחזיות הרופאים. אולם, בעקבות הפגיעה והמצב הנפשי שהיה שרוי בו בעקבותיה, לא הצליח מלכיאל לסיים את לימודיו בבית הספר.
ב-93' אחיו הקטן של מלכיאל נדקר בעיר העתיקה בירושלים בהיותו חייל, ונפצע קשה. אחיו היה הפצוע האחרון שביקר שמחה הולצברג ז"ל, שכונה 'אבי הפצועים', לפני שנפטר מדום לב. שני הדברים השפיעו על מלכיאל, שהחליט למלא את החסר לאחר לכתו של הולצברג ולהתחיל לבקר פצועים שנפגעו בפעולות איבה.
"הייתה תקופה שהייתי מובטל, וכשהיו פצועים הייתי לוקח מאחי הלוואות כדי לנסוע באוטובוסים לבקר אותם וכדי לקנות דברים. מאז הפיגוע בקו 18, ב-25.2.96, אני מגיע באופן רציף לכל פצוע מכל תקרית, בכל הארץ, מחזק, נותן, מעודד, ועם המון מהם אני בקשר עד היום, ואף ליוויתי רבים מהם לחופה. אני מודה לבורא עולם שנתן לי את הכח להפוך את החיסרון ליתרון, ולהסביר להם שהפציעה היא לא סוף הדרך אלא תחילתה של דרך חדשה", הוא מתאר, וממשיך: "לחתונה שלי הגיעו עשרות פצועים, היו ריקודי כסאות גלגלים בחתונה. זה היה אירוע מאוד מרגש. זה פרויקט חיים שהולך איתי לכל החיים".
גם את הפצועה הראשונה שביקר, דנה שמשון, מהפיגוע בקו 18, ליווה מלכיאל לחופה. "אחרי שפינו את כל הפצועים מהאוטובוס פינו את הגופות ואחר כך מצאו אצל אחת הגופות דופק, וזו הייתה דנה. היא נשרפה קשה ולא זיהו אותה", מלכיאל מספר.
"הגעתי לטיפול נמרץ, פגשתי את המשפחה ואז לא היה לי ניסיון, זה היה מקרה הראשון. סיפרתי להם את הסיפור שלי בגוף שלישי, ואמרתי להם – 'אם אני יצאתי מזה, אני מבטיח לכם שהבת שלכם תצא מזה'. אחרי שהבטחתי את זה רציתי לקבור את הראש באדמה, כי מי אתה שתבטיח ותטפח אצלם אשליות? לכן לקחתי אותה כפרויקט רציני והגעתי אליה כל יום לבית החולים, כשהיא עברה כאבי תופת והשתלות עור.
"היא אמרה לי פעם – 'מלכיאל, נמאס לי לחיות'. צעקתי עליה – 'איך את מדברת? את חובשת, שבועת חובשים אומרת שאת חייבת לטפל במי שהכי קרוב אלייך. את חייבת לטפל בעצמך'. אחר כך היא אמרה– 'החבר שלי יעזוב אותי, היינו אמורים להתחתן'. אמרתי לה לעזוב את זה בצד, עכשיו מתמקדים בבריאות שלה, ובעז"ה יהיה בסדר. כשנתיים לאחר מכן הייתי בחתונה שלה עם אותו חבר. אני ראיתי אותה גמורה, היא הייתה שרופה במצב קשה ביותר, ולראות אותה מתחת לחופה זה היה מרגש".
"כמה שווה להחזיר חיוך לפצוע? אין לזה שווי, ערך או מחיר. החזרתי לאלפי פצועים את החיוך לפנים ואין אושר יותר גדול מזה"
מחיר של חיוך
מה מיוחד במפגש שלך איתם?
מלכיאל: "אני משתדל להגיע ב-24 השעות הראשונות לפציעה ואני לא נשאר הרבה זמן כי אני יודע שהמשפחה כואבת ורוצה להיות לבד עם המקרה והם מפחדים מתקשורת וכל מיני 'טרמפיסטים'. אני מגיע לזמן קצר מאוד, מציג את עצמי – מלכיאל מירושלים, וקורא ברכה – 'רפואה שלמה והחלמה מהירה, שמור על עצמך לוחם יקר, תהיה בריא, תהיה חזק, שמור על עצמך מכל משמר, בשם אזרחי מדינת ישראל בכלל ובשם תושבי ירושלים בפרט, אני רוצה לאחל לך מכל הלב המון בריאות וחזור הביתה מהר'. ואז אני מצמיד רגליים – 'ולתפארת מדינת ישראל, בהצדעה, מלכיאל'", הוא מתחיל לתאר את הטקס.
הפצוע והוריו ההמומים, ממשיכים להיות מופתעים כאשר מלכיאל מעניק להם מחזיק מפתחות של תפילת הדרך עם המילה 'חי', ובהמשך שולף דגל ישראל שעליו כתוב 'מצדיע לך, אחי'. "בשלב הזה יש בדרך כלל התרגשות אדירה ודמעות. אני שואל אותם לשם האם כדי שיוכלו להתפלל עליהם, ואז אני שואל אם יש להם משפחה בהר חומה בירושלים, ובדרך כלל התשובה היא לא. ואז אני הולך צעד אחד אחורה, מצדיע להם ואומר – 'עכשיו יש לכם', לוחץ את היד, לפעמים נותן חיבוק ויוצא מהחדר, משאיר אותם בהלם עד הביקור הבא", הוא מספר. לאחר המפגש הזה מלכיאל מבקר את הפצוע פעם בשבוע, ונשאר איתו בקשר קרוב.
אתה עושה הכל על חשבונך?
"הרוב על חשבוני", עונה מלכיאל. "אבל כמה שווה להחזיר חיוך לפצוע? אין לזה שווי, ערך או מחיר. החזרתי לאלפי פצועים את החיוך לפנים ואין אושר יותר גדול מזה, זה סיפוק אדיר".
צדיק, כבר בורכת?
בתקופה האחרונה, ב"ה לא היו הרבה אירועים ופצועים, ומלכיאל חיפש דרך נוספת לתרום לעם ישראל. כך נולד מיזם 'אהבת חינם בחינם'.
מלכיאל: "אני קופאי ב'אושר עד', ואני שואל כמעט כל לקוח שמגיע אלי – 'שמעת על המבצע?', הוא שואל – 'איזה מבצע'? אז אני משיב – 'אני כהן ואני נותן אהבת חינם בחינם, ואני רוצה לברך אותך'. 98% מהאנשים מהנהנים בראש שלהם. אני קם, מניח ידיים על ראשם, מברך אותם ברכת כהנים, נותן להם נשיקה, וזה נותן אנרגיות חבל על הזמן.
"אני לא מגדיר את עצמי קוסם, חלילה. אני מסרב לקחת כסף. אני לא עושה 'מסחרה' מברכות, הכל אמתי, מכל הלב. אני מבהיר, כדי שלא יתאכזבו, שאני רק מברך, בורא עולם הוא זה שמנהל את העניינים פה. אני כהן ואני מברך באהבה גדולה, בשמחה ובהתרגשות כי כל פעם אתה נוגע באדם ואתה לא יודע מיהו ובאיזה תקופה של החיים הוא, והרבה מהם פותחים את ליבם וזה מאוד מרגש. אני חושב שכהן, בימינו, כשאין לו עבודה במקדש – צריך להיות אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", הוא מסביר.
איך ללקוחות יש סבלנות לחכות עד שכולם יקבלו ברכה?
"יש כאלה שמאוד ממהרים, ואני אומר להם – 'אני בקופה 5, שתדעו'. כולם יודעים על קופה 5. יש כאלה שבאים לקבל ברכה אחרי שהם סיימו, או שהם נכנסים מהצד ככה, ואני מברך אותם, זה לא תלוי באם הם אצלי בתור או לא. ויש כאלה שיודעים שהברכה אורכת דקה, חצי דקה, אבל היא מעבירה אנרגיות מטורפות, ששווה לחכות בשבילן", מלכיאל משיב.
"אני לא מגדיר את עצמי קוסם, חלילה. אני לא עושה 'מסחרה' מברכות, הכל אמתי, מכל הלב. אני מבהיר, כדי שלא יתאכזבו, שאני רק מברך, בורא עולם הוא זה שמנהל את העניינים פה"
הלקוחות כבר מכירים את מלכיאל, והתור לקופה 5 משתרך, ולא בגלל שמלכיאל עובד לאט, כפי שהוא מעיד על עצמו. יש לקוחות שמגיעים לקופה 5 על בסיס שבועי, כשיום השיא הוא יום שישי, כשהקופה הופכת למעין 'דוכן ברכות' לקראת שבת. והסיפורים שמרגשים את מלכיאל – רבים. מאדם שמתגורר בניו יורק שבכל פעם שהוא מגיע לארץ, עוד לפני הצ'ק-אין במלון, מגיע לסופר כדי לקבל ברכה, דרך בקשות רבות לברכה לזיווג, כשלעיתים הלקוחה שבה גם עם הודעה על אירוסיה, ניצולי שואה וקשישים הנרגשים שמישהו בירך אותם לראשונה בחייהם, אנשים לפני ואחרי ניתוחים, ועוד.
מלכיאל נותן הצצה לחלק משגרת היום-יום של ה'מבצע': "הגיע אלי זוג מבוגר, חילוני, והאישה ביקשה ממני שאני אברך את בעלה כי הוא עבר ניקוז נוזלים במוח, וב"ה הניתוח עבר בשלום. בירכתי אותו בהתרגשות וכשסיימתי ראיתי שהאישה רועדת. היא תיארה שהיא מתרגשת כי הם היו אצלי גם לפני הניתוח.
"אישה אחרת הגיעה אלי עם תינוק, וביקשה שאברך אותו. בירכתי אותו בשמחה והיא סיפרה לי שכשהיא הייתה בהריון הרופאים אמרו שיכול להיות שיהיו סיבוכים עם העובר, ולכן היא באה לקבל ברכה, ובירכתי אותה גם אז.
"זקן אחד שהצעתי לו את הברכה הסכים, אבל לא בהתרגשות. הנחתי את הידיים על ראשו ובירכתי אותו, ופתאום הוא קפץ כמו ילד קטן ואמר 'אני מבורך, אני מבורך'. הוא בן 93 שעבר את אושוויץ, צלול ופעיל. הוא אמר לי שבעוד כמה שנים אני כבר לא אשמע סיפורים כאלה".
200 איש ביום
מלכיאל מתאר שהוא מברך בין 150 ל-200 איש ביום, ועדיין מתרגש מכל סיפור ותגובה: "כאשר אישה מגיעה ואומרת 'הניתוח ב"ה עבר בסדר, הברכה עזרה לי, הרגשתי אנרגיה' – זה מרגש אותי מאוד וקצב הלב שלי לא רגיל. אם זה עוזר או לא – זה משהו אחר. עצם קבלת הברכה עושה לאנשים יותר טוב, אז בבקשה. אתה נותן מעצמך, מכל הלב ואתה רואה איזה שינוי זה מביא".
מלכיאל חולם להפיץ את המיזם גם בחו"ל, שם לא מברכים ברכת כהנים בכל יום כמו בישראל, ומדובר במאורע מיוחד עבורם. "זה מאוד מאחד, מייחד ומחזק. אני לא אומר שזה עממי אצלנו, אבל פה בארץ אתה מקבל את זה יום-יום, כמו שהאנשים אומרים לי – 'אני מתפלל בבוקר במניין, שם זה בכללי, ואני בא אליך ומקבל את זה בפרטי'. אני חולם שזה יהיה גם בחו"ל", הוא משתף.
חלום נוסף של מלכיאל הוא לפרנס את משפחתו בכבוד, והוא תולה תקוות בתחום שהוא מאוד רוצה לעסוק בו – העברת הרצאות למוסדות וקהלים שונים על גמילות חסדים, נתינה ויציאה ממשברים.
ובינתיים – הוא ממשיך לברך בקופה 5.
