מנהיגות עם רוח

בשעות משבר העם זקוק למנהיגות שתציב בפניו רוח אחרת- רוח של חזון ותקווה

משבר קשה פוקד את העם במדבר לאחר שובם של המרגלים מהסיור המקדים בארץ ישראל, זו הארץ שעתידה להיות הבית לעם היהודי.

דברי המרגלים מפילים מורך רוח ודיכאון, ותגובת העם לדבריהם קשה, עד כדי עיוות ההיסטוריה, סילוף המציאות, ורצון למות: "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".

בשומעם את המילים הללו ובראותם את רוח הנכאים ששורה בעם נופלת רוחם גם של שני המנהיגים משה ואהרון. הם נופלים אפיים ארצה בעוד יהושע בן נון וכלב בן יפונה קורעים את בגדיהם: "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם".

המשבר בשיאו. הייאוש גובר, הדיכאון נוכח במלוא עוזו בחלל האוויר המדברי, ורוח העם בשפל המדרגה. נפילת האפיים וקריעת הבגדים של המנהיגים רק מוסיפה לאווירת הנכאים השוררת במחנה ישראל.

במצב משברי עמוק שכזה, יש צורך במשהו אחר שירומם את רוח העם, שיתווה דרך וחזון, שיוציא את העם מאווירת הדכדוך, החולשה, ההתקרבנות והבכיינות שאיננה מובילה לשום מקום.

שתי מילים מכוננות ומשמעותיות הפכו להיות סמל השינוי והיפוך המגמה-'רוּחַ אַחֶרֶת'. אלו המילים בהם יגדיר הקב"ה את עשייתו של הנשיא כלב בן יפונה:

"וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ..".

מעניין לראות שכאשר משה יבקש מהקב"ה למנות לו יורש שימשיך את דרכו וינהיג את העם, שוב ייעשה השימוש במילים הללו של איש רוח- "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ..".

המכנה המשותף לשני הנשיאים יהושע וכלב, היחידים שלא השתתפו בחטא המרגלים ובפסטיבל הוצאת הדיבה, הייאוש והדיכאון, הוא שמנשבת מהם ומאישיותם רוח אחרת, הנוסכת גבורה ואמונה בעם וכוח להמשיך במשימה עד ההגעה אל הארץ המובטחת.

לא בשר ולא דגים, לא תוספת יוקר ולא עוד הבטחה חומרית ירוממו את נפש העם ואת רוחו. בשעות משבר העם זקוק למנהיגות שתציב בפניו רוח אחרת- רוח של חזון ותקווה, רוח של אחדות וערבות הדדית, רוח של אמונה בכוחם ובעתיד הגדול הצפוי להם.

רוח כזו ריחפה בחלל האוויר היהודי לאורך כל שנות קיומו של העם. רוח כזו השיבה בסופו של דבר את העם הבייתה, ואת הבנים האובדים לגבולם, רוח כזו היא הנדרשת ממנהיגים הרוצים להוביל את העם למחוזות של עשייה, הגשמה ומימוש החזון.

(שלח תשפ"ב)