'לְכוּ בָנִים'

מה הופך אנשים להיות גדולים באמת? לא גדולים פופוליסטיים, לא גדולים לרגע או לקדנציה, לא גדולים של 'לייקים', לא גדולים של כבוד או קומבינות פוליטיות, לא נואמים כריזמטיים חוצבי להבות שבתום הרצאתם לא נשאר הרבה בלב השומעים מלבד הפאתוס, אלא גדולים באמת שמשאירים חותם של אמת ונצח לדורות?
אינני יודע אם יש תשובה אחת פשוטה לשאלה הגדולה הזו מה הופך אנשים להיות באמת אנשים גדולים. אולי באופן ראשוני ובסיסי ניתן לומר שגדולתם של הגדולים באמת, מעבר לאישיותם הנדירה, כשרונם ונשמתם הגדולה, באה לידי ביטוי ביכולתם לזהות את הצורך, לקחת אחריות, לראות למרחוק, ולחולל שינוי לדורות.
לכך כיוון בדבריו המחנך היהודי הדגול הירש גולדשמיט- [יאנוש קורצ'אק] במשפט המכונן:
"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים".
בתחילת השבוע הנוכחי, כשכולם היו עסוקים בקורונה ובפוליטיקה, בהשמצות ובניסיון לקושש עד כמה לייקים ועוד קצת תמיכה באמצעות הכפשה, הלבנת פנים וולגאריות, מתחת לרדאר, עלתה ופרחה דמות של גדול באמת.
ז' בחודש חשוון, לפני 87 שנים בדיוק, בשנת תרצ"ד [אוקטובר 1933] הלך לעולמו בגיל 46, בעיר לובלין שבפולין, אחד מגדולי הרבנים, המחנכים, המנהיגים, והמהפכנים היהודיים- הרב מאיר שפירא זצ"ל.
הרב שפירא זיהה את מצבו הקשה של העם היהודי לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובמיוחד את עולמם החינוכי והרוחני המורכב והמאתגר של הנוער היהודי במזרח אירופה. הרב שפירא הבין [אגב, כשם שהבינה באותה תקופה גם הרבנית שרה שנירר את עולמן של בנות ישראל וצרכיהן והקימה את מפעל החינוך שלה] שאין מי שיתן לנוער כלים לחיים וצידה לדרך לקראת השנים שעוד נכונו להם. לחלק גדול מההורים לא היו כלים חינוכיים, אמצעים כלכליים ופניות נפשית כדי לחנך את ילדיהם כיאות ולהיות משמעותיים בעיצוב עולמם ערכיהם ואישיותם.
לקראת סוף שנות העשרים של המאה הקודמת, הקים הרב שפירא בעיר לובלין מוסד חינוכי לגילאי 17 ומעלה בערך, שהיה לשם דבר ולתפארת בעולם היהודי כולו- ישיבת חכמי לובלין. על גג הישיבה הוא כתב את הפסוק המכונן המבטא את כל השקפת עולמו החינוכית: " לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם" – בסופו של דבר, אומר הרב שפירא לתלמידיו ולבוגריו -תלמידיי היקרים- 'לְכוּ בָנִים' . לאחר שנות הלימודים שלכם כאן, אתם תצאו כל אחד לדרכו בחיים. רק העתיד יוכיח האם השכלנו לצייד אתכם בארגז כלים ובערכים שיהוו את בסיס הזהות, המוסר והערכים שלכם- " הדואג לדורות מחנך אנשים".
זו גדלותם של מחנכי אמת- לצפות למרחוק ולהניח יסודות לדורות קדימה.
המפעל החינוכי המונומנטלי השני אותו הקים הרב שפירא היה מפעל 'הדף היומי', אותו החל ב 1923, בעודו צעיר לימים, אך עם חזון גדול. הרעיון, גאוני בפשטותו, שהיה בבסיס המפעל, הוא שיהודים בכל העולם יהיו מחוברים זה לזה באמצעות לימוד משותף מידי יום ביומו של אותו דף תלמוד, וכך יווצר חיבור בין יבשות, דורות, ועדות. כך יפעם הלב היהודי ברחבי העולם באותו קצב יומי, ואחת לשבע וחצי שנים יסתיים מחזור לימוד אחד של 2,711 דפי התלמוד, ויתחיל מחזור חדש.
היום, 97 שנים אחרי, מציינים לומדי התלמוד את המחזור ה 14 של הלימוד- ללמדך כוחה של התמדה, עוצמתו של חזון, וגדולתם של אנשי רוח וחינוך.

בענווה גדולה, ומתוך תודעת שליחות והמשכיות, אנו בפרויקט התלמוד הישראלי, משתדלים להמשיך את דרכו של הרב שפירא זצ"ל, ולהיות שותפים למפעל חינוכי לדורות- 'הדואג לדורות מחנך אנשים'.
רבבות הורים וילדים ברחבי העולם הנוטלים זה למעלה מעשר שנים חלק במפעלות התלמוד הישראלי, הם הראיה לנחיצות המפעל, והם הכוח המניע את כולנו להמשיך ולעשות כדי להיות נוכחים בארגז הכלים של כל נערה ונער – כצידה לדרך להמשך חייהם- בבחינת- ' לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי'.
את הרוח הגבית לכל העשיות המבורכות הללו של גדולי ישראל לדורותיהם, הם מקבלים מדמותו של אבי האומה, אברהם אבינו ע"ה, העולה על מפת ההיסטוריה בפרשת השבוע, ונותן לעולם כולו את השיעור הגדול באמונה, בעשייה, בלקיחת אחריות, וביכולתם של גדולי אמת להטביע חותם של אמת ונצח בלב האומה והאנושות כולה לדורות עולם.

(לך לך תשפ"א)