כשהנפש יבשה

נפש יבשה מצריכה לא אוכל, אלא שמחה, רוממות רוח ולב

החיים במדבר הם מאתגרים. חיים במדבר של 12 שבטים חדשים העושים את צעדיהם הראשונים כעם אחד – מאתגרים שבעתיים.

וכשהחום במדבר ובסיר הלחץ האנושי הזה עולה- ישנן התפרצויות והתמודדויות מורכבות, המהוות מבחן הן לעם וללכידותו החברתית והלאומית, הן לאמונתו בעצמו ובאלוקיו, הן למידת הנחישות והדבקות במשימה, והן למנהיגותו של משה רבנו.

תלונות וצעקות נשמעות בחלל האוויר המדברי- 'וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים… וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה... וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר… זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים… וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ…'.

האווירה במחנה קשה עדי כדי כך שמשה רבנו מרוב תסכולו, אכזבתו וייאושו מהמצב ומהעם, מבקש להתפטר מתפקידו, ואם צריך גם להתפטר מהעולם, עד כדי כך – '..לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי…'.

על פניו- העם מתלונן על אוכל- ותוך נוסטלגיה מעוותת, הכחשת העבדות וסילוף ההיסטוריה מדבר על 'ארוחות חינם במצרים', אולם האזנה מדויקת לדברי העם מגלה שמתחת למעטה התלונות על האוכל מסתתרת בעיה עמוקה יותר, והיא לא בעיה פיזית של רעב, אלא בעיה רוחנית-נפשית של יובש בנשמה. הם אומרים את זה בפירוש- 'וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ…'. לכאורה, אם בעייתם הייתה באמת רעב פיזי, הם היו צריכים לומר- 'ועתה בטננו יבשה אין כל…', אבל הם לא מדברים על בטן יבשה, אלא על נפש יבשה.

נפש יבשה מצריכה לא אוכל, אלא שמחה, רוממות רוח ולב, ומנהיגות מלהיבה וסוחפת, שתתווה דרך וכיוון, ותייצר אחדות.

רגעים של משבר מוציאים מהעם דברים לא טובים, אולם במקביל הם מהווים גם הזדמנות לחישוב מסלול מחדש, ולריענון החזון והייעוד של העם העושה דרכו במדבר אל הארץ המובטחת, תוך כדי גיבוש וחיבור השבטים לעם אחד, שיידע לצמוח מתוך המשבר, ולהקים את ביתו הלאומי בארצו.

תחושה של נפש יבשה בחיים הפרטיים כמו גם בחיים הלאומיים מצריכה הבנה נכונה של המצב ושל מה שנדרש במצב שכזה- מזון לנפש ולרוח האדם, תקווה, אמונה, ייעוד וחזון.

(בהעלותך תשפ"ב)