חוכמת נשים בנתה ביתה

על האדם נאמר: "אעשה לו עזר כנגדו" ואמרו חז"ל: "זכה כנגדו לא זכה מנגדתו" [יבמות סג א]. המאמר לפי פשוטו הוא שהאשה היא כח עזר טפל המסייעת לאדם שזכה, ואם לא זכה האשה מפריעה לו. אך יש מפרשים שהאשה היא תמיד השותפה הטובה של האדם, שאם "זכה" האשה מסייעת לו, ואם "לא זכה" היא עומדת מנגד ודואגת להשיבו לדרך הנכונה.

דוגמא להשפעה של העמידה מנגד של האשה לטובה מוצאים אנו בהתנהגותה של אשת און בן פלת שהצילה אותו ממחלוקת קרח: "און בן פלת אשתו הצלתו, אמרה לו מה נפקא מינה לך? אם משה הרב אתה תלמיד ואם קרח הרב תהיה תלמיד, אמר לה: ומה אעשה? הרי הייתי עם קרח ונשבעתי לו אמונים, אמרה לו: הרי ידוע כי כל העדה קדושים וצנועים, שב אתה ואני אציל אותך, השקתו יין ונשתכר, והשכיבתו בתוך הבית והיא התיישבה על יד הפתח ופרעה את שערה, וכל מי שבא לקרוא לו וראה לאשתו היה חוזר, ובינתיים נבלעו עדת קרח" [סנהדרין קט א]. אלא, שבמעשה זה לא הביאה לו עדיין הצלה גמורה, והיא ממשיכה במאמציה כמו שמובא במדרש הגדול [במדבר טז לב]: "בשעה שפתחה הארץ את פיה, היתה מבקשת לבלוע את און שהיה (שוכב) במטה, עמדה אשתו ואחזה במטה ואמרה: ריבון העולמים, כבר נשבע און בשמך הגדול שלא יהיה במחלוקת לעולם, שמך חי וקיים לעולם, אך אם יכפור בשבועה אתה יכול להיפרע ממנו לאחר מכן. אמרה לו לאון: קום צא! אמר לה: מתבייש אני ממשה רבנו, אמרה לו אני אצא עמך, מיד יצאה ועמדה לפני משה. ברח משה ממנה, כשנעמדה היתה צווחת ובוכה, אמר משה: מה טיבה של אשה זו? אמר לו: רבנו כך וכך היה מעשה, הלך עמה לביתה ועמד על הפתח וקרא לאון בן פלת ואמר לו: המקום ימחול לך". ועליה נאמר: "'חכמות נשים בנתה ביתה' – זו אשתו של און בן פלת" [סנהדרין קי א].

אשתו של און בן פלת לא היתה האשה הראשונה שהשפיעה לטובה על בעלה או על בני דורה, קדמה לה שרה אמנו כשראתה את ישמעאל מצחק עם יצחק ובוויכוח שלה עם אברהם אומר הקב"ה לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". גם בוויכוח של יצחק ורבקה לגבי עשו מכריעה ההשגחה העליונה כרבקה עד שיצחק עצמו הכיר לבסוף בצדקתה. וכן מרים־אחות־משה כבר כילדה קטנה מעמידה את אביה במקומו, כמו שמובא במסכת סוטה [יב א]: "וילך איש מבית לוי – להיכן הלך? שהלך בעצת בתו. עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכהו' אמר (עמרם) לשווא אנו עמלים, עמד וגרש את אשתו, עמדו כולם וגרשו את נשותיהם. אמרה לו בתו: קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעולם הזה ולעולם הבא, פרעה הרשע ספק מתקיימת גזרתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק אתה שגזירתך מתקיימת. עמד והחזיר את אשתו עמדו כולם והחזירו את נשותיהם".

ואחרי כן בלכתם במדבר גם שם הראו הנשים עליונות על הגברים, כמו שמובא במדרש: "אותו הדור הנשים היו גודרות מה שהאנשים פורצים, שכן אתה מוצא שאמר להם אהרון: 'פרקו נזמי הזהב' ולא רצו הנשים, ואילו בגברים נאמר: 'ויתפרקו כל העם' והנשים לא נשתתפו במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דיבה וישובו וילינו עליו ועליהם נגזרה גזרה שאמרו: 'לא נוכל לעלות אל העם', אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שהרי כתוב למעלה מן העניין: 'כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש' – איש ולא אשה, על מה שלא רצו להיכנס לארץ, אבל הנשים קרבו עצמן לבקש נחלה, 'ותקרבנה בנות צלפחד'". [תנחומא פנחס ז] וכמובן שקיימות דוגמאות נוספות. ועל פי הדוגמאות הללו יש להבין אחרת את הכתוב: "כל כבודה בת מלך פנימה", לא במובן שעל האשה להסתגר בביתה, אלא 'כבודה' פירוש 'רכושה' [עיין שופטים יח כא], והפירוש הוא שעל האשה להפנות את רכושה שהם כישרונותיה ותכונותיה, פנימה, לשמירה וטיפוח הצד הפנימי של הבית, הבית של האיש הפרטי והבית של המסגרת הלאומית, שבעניין זה כוחה של האשה עולה על הגברים.

(קרח תשפ"ב)