האיש שהקדים את זמנו

לא מספיק להיות צודקים ברעיונותינו הגדולים, עלינו להיות גם חכמים בעיתוי ובדרך בה מציעים ומבצעים

אני רוצה לדבר על "הסבא הקדוש קורח", כך נהג לפתוח ה'חוזה מלובלין', רבי יעקב יצחק הורוביץ, מחשובי האדמו"רים, את דרשותיו על קורח. ההגדרה הצורמת הזו של קורח עולה בקנה אחד עם מקורות רבים נוספים שראו בו אדם בעל מעמד רוחני גבוה ומיוחד.

חז"ל אמרו שקורח "חכם גדול היה ומטועני הארון" (במ"ר ,יח), וכי ניחן בסוג של רוח הקודש, שכן חזה כי "שלשלת גדולה עומדת הימנו": שמואל הנביא ועשרים וארבע משמרות שיתנבאו ברוח הקודש (שם). בספר הזוהר נאמר שקורח היה הגדול מכל הלוויים, ושעשאו הקב"ה למטה בדוגמה של מעלה (ח"ג, מט). האר"י ציין שהשם קרח עולה מסופי התיבות בתהילים "צדיק כתמר יפרח", ובכך רמז שמבחינה מסוימת קורח נחשב לצדיק. בעל 'אור החיים' למד מהמילים "ויקומו לפני משה" שהייתה לקורח "קימה ומעלה בהשוואה עם משה".

כמה מהוגי החסידות דיברו בשבחו של קורח, ואף קבעו שיש אמת עקרונית בטענותיו: רבי צדוק הכהן מלובלין אמר כי לעתיד לבוא תתקבל "תורתו של קרח" (צדקת הצדיק סה). בתורת חב"ד, מהאדמו"ר הזקן ועד האחרון, הרבי מלובביטש, הוסבר שקורח רצה שמעלת הלוויים תהיה גבוהה מזו של הכוהנים, שכן צפה וצדק שכך יהיה בימות המשיח.

המרד של קורח היה שונה מכל הפורענויות של בני ישראל במדבר. הוא לא התלונן על בעיות אישיות, אלא מרד בהנהגה. הוא לא פעל ממניעים חומרניים ותאוותניים אלא מתוך טענות עקרוניות ואידיאליסטיות. לפי פשט התורה ורוב מדרשי חז"ל קורח גם לא דרש תפקידים או כבוד, אלא תבע צמצום פערים בין ההנהגה לאזרחים.

מעלתו של קורח מסבירה את הערפול בדבר אחריתו, כאשר לא ברור כלל האם נבלע באדמה או נשרף באש, ושמא לא נבלע ולא ניצלה אלא ניצל (סנהדרין, קי', א'). אי בהירות דומה קיימת לגבי גורלה של עדת קרח בעולם הבא (שם קט, ב).

חיזוקים נוספים לכך שקורח לא נחשב לגורם השלילי ביותר במרד אפשר להבין משתיקת המקרא במקומות שונים בתנ"ך: בספר דברים (יא, ו) בספר תהלים (קו) נזכר מעשה המרד על שם דתן ואבירם, ואילו קרח לא מוזכר כלל, באזכור המרד. בדברי הימים (א, ו, יח-כג) מוזכר קרח כאחד האבות של שמואל ושל משורר מזמורי תהלים הימן, בלי כל ציון לגנאי, ובמזמורי בני קורח בתהלים לא ראו כל צורך להסתיר את הייחוס אליו.

איך אפשר אפוא להבין את דמותו של קורח, שמצד אחד העז בחוצפתו לצאת נגד בחירי ה' משה רבנו ואהרן הכהן, ויצר מחלוקת קשה שהביאה לתוצאות חמורות, ומצד שני אמירות ורמיזות רבות זורות אור חיובי על דמותו?

נראה שקורח היה אדם גדול עם פוטנציאל ענק, אלא שהוא מימש את התובנות שלו בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון, נגד האדם הלא נכון ובדרך לא נכונה. פיקחותו ויכולת ראיית העתיד בהן ניחן, האיצו בו לחתור ליישום רעיונות של ליברליזם דמוקרטי כבר בדור המדבר. הוא לא הבין שבמדבר ביטול היררכיה ייצור אנרכיה, הוא מיאן לקבל את העובדה ששוויון מתאים לחברה רגילה, אך לא לאומה שמשה ואהרן שרויים בקרבה, והוא לא ניחן בסבלנות הדרושה כדי לברר את טענותיו לפני ה' בנועם ובהכנעה.

ספר תהלים מכיל 11 מזמורים נפלאים של בני קורח, בהם מזמורי כיסופים ודבקות ב-ה', ומזמורים חשובים על ירושלים, מעלת המקדש ומלכות ה'. אחד מהם: "למנצח לבני קורח מזמור" נאמר שבע פעמים בכל ראש השנה לפני תקיעת שופר. אפשר לראות את מזמורים אלה כתיקון לקורח, אך אפשר גם לראותם כמימוש הכוחות הגדולים שהיו אצורים בו.

קורח הקדים את זמנו ולא הכיר את מקומו. ההיסטוריה מלמדת על אישים רבים, מנהיגים, מדענים ואחרים שבזמנם סבלו מהתעלמות או אף מהתעללות, ובתקופת מאוחרת זכו לתהילת עולם. הקלישאה אומרת שתזמון הוא הכול בחיים, אבל לא תמיד אנו זוכרים זאת בתזמון הדרוש. לכן חשוב להיזכר בכך אחת לשנה, ולהפנים שלא מספיק להיות צודקים ברעיונותינו הגדולים, עלינו להיות גם חכמים בעיתוי ובדרך בה מציעים ומבצעים. יש לתזמן היטב כל אמירה, הערה וגערה, כי מילה שלא בזמנה עלולה להצית אש או לרדת לטמיון באדמה.

(קרח תשפ"ב)