אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
כל התלמוד מלא במחלוקות שיצרו ביחד את אדני הערכים, התרבות, המסורת והזהות היהודית
כמו מערכות מכ"ם שמשתבשות, ומשבשות את כל התדרים והתפקודים שלהן, כך גם אצל בני האדם, כאשר המערכות הבסיסיות של המוסר, הערכים והצדק משתבשות, העיוות שנוצר משפיע על כל המעגלים האישיים והלאומיים.
משהו לא טוב עובר על העם במדבר, ולא בפעם הראשונה. הרדאר מזייף, מערכות הניווט הערכיות והמוסריות של העם משתבשות, והתוצאה עגומה- לא רק איבוד דרך ועשתונות, אלא היפוך הכל מקצה לקצה.
מצרים, ששיעבדה את העם באכזריות, הרעיבה את העבדים והשליכה את התינוקות ליאור, הופכת להיות ארץ זבת חלב ודבש- '..הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ…'.
תקופת העבדות וההשפלה הופכת להיות מקור לזיכרונות נעימים ונוסטלגיה- 'זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים…'.
משה רבנו, המנהיג שהוציא את העם ממצרים, מואשם, לא פחות ולא יותר, ברצון להרוג את העם במדבר- '..לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר'.
ארץ ישראל המובטחת הופכת להיות עונש לבאים לחיות בה- '..אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ…', וכאילו לא די לנו בכל הסילוף, העיוות וכפיות הטובה הזו, מאשים העם את גדול נביאיו ומנהיגיו משה רבנו, זה שהתורה מעידה עליו 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' – את האיש הזה מאשימים במידה ההפוכה ביותר לענווה- בהתנשאות- 'וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ…כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר'. הפוך על הפוך על הפוך.
שורש כל השיבושים והעיוותים הללו אחד הוא- אגו מנופח, גאווה, כוחניות ושחצנות. בדרך כלל כשמוצאים מחלוקת, שנאה ועיוות מוסרי והיסטורי שכזה המקור הוא לא במחלוקת אמיתית לשם שמיים שבאה לברר את האמת, אלא ברדיפת כבוד הנובעת מתוך אגו מנופח, המוכן לשם השררה להשחית, לעוות, לשנות את העובדות, לכפור ולשרוף את המועדון.
מחלוקת נכונה, הנובעת מההבנה שאולי לא כל האמת אצלי, שאולי אני טועה, ומטרתה היא רצון אמיתי לראות את כל הצדדים והגישות, לברר את האמת, ולדייק את הדרך, היא מחלוקת בריאה שיש בכוחה להצמיח ולרומם. כל התלמוד מלא במחלוקות שיצרו ביחד את אדני הערכים, התרבות, המסורת והזהות היהודית.
מחלוקת שנובעת לא מרצון לברר את האמת אלא מאגו מנופח, מאינטרס אישי ומרדיפת כבוד, יש בכוחה להרוס ולשבש את כל מערכות השכל, המוסר וההיגיון.
מעגלי חיינו הפרטיים, המקצועיים, המשפחתיים והלאומיים מלאים במחלוקות כאלו ואחרות. לא צריך להיבהל ממחלוקת, ההיפך, מחלוקת טובה יוצרת מציאות טובה יותר של בירור וזיקוק, זיכוך ועידון. לעומתה, מחלוקת רעה הנובעת מגאווה – יוצרת שנאה, ניכור, עיוות נפשי ומוסרי, והרס חברתי וסביבתי.
מחלוקת טובה ובריאה היא מחלוקת בה כל אחד מהחולקים יוצא מנקודת זינוק של כבוד לבר הפלוגתא שלו, כל אחד מהצדדים מביא איתו את החלק שלו במחלוקת, וביחד, צירוף כל חלקי המחלוקת יוצרים את השלם והשלום.
(קרח תשפ"ב)
