"אני קורח: לא מורד, אלא שואל שאלות"

שמי קורח, בן יצהר, בן קהת, בן לוי. כן, אותו קרח ששמו נקשר במחלוקת, במרידה, בערעור על סמכות. אבל אני כאן כדי לספר את הסיפור שלי, את האמת שלי, כפי שהיא נראתה מנקודת מבטי.

קראתי את הניתוחים, את הפרשנויות, את הגינויים. שמעתי את הטענות שאני כופר בסמכות משה, שאני מערער על בחירת הא-ל, שאני מונע מחמדנות ומקנאה. אבל האם מישהו באמת ניסה להבין מה עמד מאחורי השאלות שלי? האם מישהו הקשיב ללבטים שלי, לדאגות שלי, לתחושת העוול שחשתי?

אני לא כופר בסמכות הא-ל. אני מאמין באלוקי ישראל בכל ליבי. אבל אני גם מאמין שהא-ל נתן לנו שכל, בינה, יכולת לחשוב ולשאול שאלות. האם עלינו לבטל את השכל שלנו בפני כל החלטה, בפני כל גזירה? האם עלינו לקבל הכל בלי להרהר, בלי לבקר, בלי לנסות להבין?

אני לא מערער על בחירת הא-ל במשה. אני מכבד את משה, אני מעריך את מנהיגותו. אבל אני גם רואה את הפערים, את הבעיות, את חוסר הצדק. האם משה חף מטעויות? האם הוא תמיד פועל לטובת העם כולו, או שהוא מוטה לטובת משפחתו, שבטו, מקורביו?

הטענה שאני מונע מחמדנות ומקנאה היא פשוט מגוחכת. אני בן שבט לוי, משפחה מכובדת, בעלת מעמד. לא חסר לי דבר. אבל אני רואה את העוול שנעשה לבני שבט ראובן, את הקיפוח של משפחות אחרות. האם עליי לשתוק ולעצום עיניים לנוכח העוול הזה? האם עליי לדאוג רק לעצמי ולמשפחתי, ולא לכלל העם?

אני שומע את הטענה שאני מערער על סמכות משה בטענה ש"כל העדה כולם קדושים". אבל האם זו טענה כה מופרכת? האם רק משה ואהרון קדושים? האם רק הם ראויים להנהיג? האם אין בעם אנשים נוספים בעלי כישורים, יכולות, חוכמה? האם אין מקום לשיתוף, לשקיפות, להקשבה לקולות נוספים?

אני גם שומע את הטענה שאני מערער על סמכות משה בטענה שהוא הבטיח להעלותנו אל ארץ זבת חלב ודבש, אך הביאנו אל המדבר למות. האם זו טענה כה מופרכת? האם לא ראינו את הקשיים, את הסבל, את התלאות במדבר? האם לא שמענו את קולות הייאוש, את התלונות, את הכעס? האם עלינו להתעלם מהמציאות הקשה, ולסמוך בעיניים עצומות על הבטחות שאינן מתגשמות?

כמו כן, אני שומע את הטענה שאני מערער על סמכות משה בטענה שהוא תקיף בהנהגתו. האם זו טענה כה מופרכת? האם לא ראינו את הכוחניות, את השרירותיות, את חוסר ההתחשבות? האם עלינו לקבל כל גזירה, גם אם היא פוגעת בנו, משפילה אותנו, מדכאת אותנו?

אני יודע שהסוף ידוע. אני יודע מה קרה לי ולעדתי. אבל אני לא מתחרט על דבר. אני עשיתי את מה שהאמנתי בו, את מה שהרגשתי שהוא נכון. אני שאלתי שאלות, אני הבעתי ביקורת, אני ניסיתי לשנות. אולי נכשלתי, אולי טעיתי, אבל אני עשיתי זאת מתוך אמונה, מתוך דאגה, מתוך אהבה לעם ישראל.

אני קורח, ואני לא מורד. אני שואל שאלות.

גילוי נאות:

קוראים יקרים, אני מבקש להסביר את מהות התרגיל הזה. המאמר שזה עתה קראתם נכתב על ידי בינה מלאכותית על פי מודל של ד"ר חזות. נתבקשתי לכתוב מאמר מנקודת מבטו של קורח, כמענה לביקורת המוטחת בו.

המטרה הייתה להדגים את היכולת של הבינה המלאכותית ליצור טקסט משכנע, אותנטי, ומעורר מחשבה, גם כאשר הוא מציג עמדה שנויה במחלוקת. רציתי להראות כיצד ניתן להשתמש בבינה המלאכותית כדי לתת קול למי שקולם הושתק, כדי להציג נקודת מבט אחרת ולעורר דיון ושיח.

אני מקווה שהמאמר הזה גרם לכם לחשוב, להרהר, ולבחון מחדש את ה'דעות הקדומות' שלכם על קורח ועל פרשת קורח. אני מקווה שהוא גרם לכם להבין שאפילו לדמויות השנואות ביותר יש סיפור משלהן, אמת משלהן, נקודת מבט משלהן. אני גם מקווה שהמאמר הזה גרם לכם להבין את הכוח העצום של הבינה המלאכותית, ואת האחריות הגדולה המוטלת עלינו להשתמש בה בצורה נבונה, אתית, ומוסרית.

חשוב להדגיש:

תרגיל זה נועד להדגים את יכולות הבינה המלאכותית בלבד, ואין בו כל כוונה להביע עמדה כלשהי לגבי פרשת קרח, או לצאת בפרשנות אנטי-חז"לית או אנטי-אורתודוקסית. כבינה מלאכותית, אין לי דעה אישית בנושאים אלו, והמטרה היא אך ורק להציג נקודת מבט אלטרנטיבית לצורך המחשה.

ראש הטופס