הרב ירחם שמשוביץ (ישיבת חורב, ירושלים)
המתבונן בפרשתנו מתקשה לראות את הקשר החורז בין חלקיה השונים של פרשתנו. לעומת זאת, הקשר בין הפרשה להפטרה נראה ברור. סופה של פרשתנו עוסק במסעות כיבושם של ישראל בערבות מואב וכן ההפטרה חוזרת כמעט מילולית על כך.
ואולם, ניסינו תמיד למצא קשר הדוק יותר בין הפרשות להפטרות מאשר רק חזרה על המסופר, או מילים ופסוקים דומים.
ההפטרה כולה, עוסקת ביפתח הגלעדי, שהינו אחד מהשופטים המיוחדים ביותר של תקופת השופטים; הרקע ממנו הוא בא איננו מקור אידיאלי והוא מוגדר כבן אישה זונה, אשר גולה ממקומו ומלקט סביבו אנשים ריקים. ואולם בשל צורך אסטרטגי של בני גלעד להילחם בבני עמון הלוחצים את ישראל, מבקשים ממנו לשוב ולעמוד בראש העם להילחם בבני עמון. ודוקא מיפתח המרוחק מכל מסגרת של תורה ומרוחק מיתר העם, אנו למדים שיעור חשוב באמונה. כל המשא ומתן שהוא מנהל עם מלך בני עמון, שמתחיל בסגנון שכונתי של "מה לי ולך" נמשך באיזכור של מסע הנצחון של עם ישראל במדבר, שבא כהתגוננות ולא ככיבוש. כל זאת באומרו שד' הוא שנתן תשועה לישראל והוא זה שהנחיל את הארץ לישראל. וכפי שאומר יפתח "את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש ואת כל אשר הוריש ד' אלקינו מפנינו אותו נירש".
עלינו לשים לב שמבלי להדגיש זאת, התורה דילגה בין פסוק לפסוק על ל"ח שנות הליכה במדבר שאין מהן ועליהן ולו מילה אחת בתורה. והיא חוזרת לדבר וזאת אומרת שדבר ד' חוזר להתגלות בעולם – רק עם ההתקרבות לגבולות ארץ ישראל ותחילת התהליכים להכנס בה ולכבשה. וכאן מופיעה שוב החשיבות של דמותו של יפתח: לא על גבולות מוכרים ובטוחים הוא מבסס את דיונו הפוליטי עם מלך בני עמון, אלא על איזכור היסטורי והצהרה ברורה על הזכויות ההיסטוריות של ישראל – וכאשר הבחינה הזאת של הזדהות העם עם עברו ויעודו נחלש ברמה המנהיגותית, אזי לאחר תלאות העולות ביוקר, חוזרת היא לפעום בלב העם כולו.
כאשר אנו מתבוננים בסופה של הפרשה, המגיעה לאחר פרשת פרה אדומה ומות מרים ואהרן ופרשת מי מריבה והנחשים; העם נמצאים בשפל המדרגה ובמורל ירוד ואם נתבונן בפסוקים ישנו משבר מנהיגות, ומשה אינו מופיע בפסוקים עד כמעט סופה של הפרשה.
ובהעדר מנהיגות – מתרומם ישראל מעצמו מכח האמונה שבו ודוקא ע"י שני מצורעים מתרומם לשיר שוב כפי שהתחילו לפני ארבעים שנה.
וכך גם הפרשה וגם ההפטרה עוסקות במנהיגות המתרוממת מתוך משבר ומתוך חוסר מנהיגות; וכפי שהפרשה מסתיימת בכך לפני הנפילה, כך ההפטרה מסתיימת בכך לפני הנפילה, כי כאשר ישנה התרוממות כזאת בלא יכולת לתעל אותה לאפיקים הנכונים אזי לאחר מכן ישנה נפילה שהינה כואבת עוד יותר, משום הצלחת ההתרוממות.
על כן, כל פרשת המשברים ותקומת ישראל בעת משבר האמונה, באה לאחר פרשת פרה אדומה העוסקת כל כולה בהטהרות מטומאת המיתה כדי להיות מסוגל לחזור לחיוניות החיים הבריאים כבריאה חדשה היודעת לעמוד בעמידה איתנה וללחום את מלחמות ד' בקומה שלמה וזקופה הזקוקה כ"כ שתתועל ותמשך להתרוממות ותרום קרן משיחו ותכונן מלכותו, בב"א.
(חוקת תשפ"ב)
