יום העצמאות – ראשית צמיחת גאולתנו

יום העצמאות, מה נורא ונשגב הוא יום זה בשבילנו! אך עלינו לברר לעצמנו על שום מה גדול הוא יום זה, שאנו אומרים עליו ראשית צמיחת גאולתנו. עלינו להבין את המשמעות השלימה של מושג זה, שלצערנו משמש יותר ויותר כסיסמא בעלמא.

המשנה במסכת פסחים (י, ה) אומרת לנו: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו, כאילו הוא בעצמו יצא עתה ממצרים", אנו בדורנו יכולים ב"ה, לראות את עצמנו יוצאים מהמיצר הנורא של הגלות.

הקמת המדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו, זו היא התחלת הגאולה האחרונה ממש, כפי שיציאת מצרים היתה תחילת הגאולה הראשונה (שהרי אין סופה של הגאולה כי אם בכניסה לארץ ובניית בית הבחירה). כפי שאומר השפת אמת (פסח תרל"א), שבכל דור ודור יש יציאת מצרים של אותו הדור, השאלה היא אם מצליחים להוציא אותה אל הפועל ולהביא אותה לידי ביטוי, אם לאו.

השפת אמת (חנוכה תרמ"א) אומר: ג' הרגלים הם בבחינת תורה שבכתב וכנגדם יש ג' רגלים שהם בבחינת תורה שבע"פ. וממשיך השפת אמת ואומר: "חנוכה הוא הארה מחג הסוכות ופורים מחג השבועות. ומחג הפסח מקווים אנו להיות עוד כמ"ש, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ב"ה שזכינו והתקיימו דברי השפת אמת ונמצא הרגל המקביל לפסח – הוא יום העצמאות.

לפני שיצאו אבותינו מארץ מצרים, עברו את מכת החושך, שעבור בני ישראל היוותה את שואת אותו הדור, שהרי ארבע חמישיות מעמנו נהרג במכה זו. גם בדורנו דור הגאולה, עברנו לצערינו, בגלל שלא זכינו, שואה לפני הקמת המדינה. (וראוי לשים לב שאז כמו בימינו, אלו שלא רצו לצאת מהגלות, הם אלה שנפגעו – שהרי כבר זעק הגר"א בפני תלמידיו שרק בארץ ישראל תהיה פליטה).

גם ביציאת מצרים בדרכם של אבותינו לארץ ישראל, היו עליות וירידות בתהליך הגאולה, נלחמו עם עמלק, חטאו בעגל ועוד כל מיני נפילות ונסיונות. גם בדורנו מאז הקמת המדינה ותחילת תהליך הגאולה ישנן עליות וירידות ונסיונות שונים, ובשני המקרים הסיבה לירידות היא אותה הסיבה, אי הכרה בגודלה של התקופה, אם היינו מקבלים ומכירים בכך שהתחילה גאולת ישראל, היו פחות ייסורים.

ואין דומה גאולה זו לשאר גאולות שהיו בהיסטוריה (שכן כך היה מו"ר הרב צבי יהודה כותב בעקבות אביו מרן הרב זצ"ל – שכן בא להצביע אל מהלכי העתים המתרחשים בהסתר י-ה), כחנוכה ופורים, שלא היו גאולות אחרונות, אך בימינו אין לך קץ מגולה מזה, שארץ ישראל מקבלת את בניה השבים אליה ונותנת להם פירותיה.

לכן בשאר הגאולות שנקבעו לא היה שייך לקבוע הלל בלילה, להבדיל מיום העצמאות שהוא גאולה אחרונה העולה גם על יציאת מצרים, כפי שענו החכמים לבן זומא שבזמן הגאולה האחרונה שיעבוד מלכויות יהיה עיקר ויציאת מצרים טפל (והרי רואים אנו בהגדה שלהלכה קיבלו את דעת בן זומא דווקא שלעתיד לבא תיעקר יציאת מצרים ממקומה לחלוטין בפני הגאולה האחריתא). וכפי שבערב פסח אומרים הלל בברכה, כך גם בערב יום העצמאות צריך לאמר הלל בברכה. וכפי שאומר השפת אמת (שם), ההלל הוא לא רק בבחינת הודאה על נס שקרה, אלא ע"י שמכירים בגודל הנס ומהללים ומודים לד' על כך, ממשיכים את הארת הנס בעולם ונותנים לו אחיזה במציאות.

ולצערנו יש כאלה שלא מזהים את שינוי הזמן שחל ואת קול ויד ד' הפועלות במציאות, היות שכ"כ חרדים מדבר ד' (וכפי שהיה גם ביציאת מצרים ובשיבת ציון הראשונה שכפרו להאמין שד' דיבר טוב על ישראל), כפי שאנו אומרים בוידוי של יוה"כ "על חטא שחטאנו בתמהון לבב" התמהון הזה, הספק הזה, אשר מונע חלק מעמנו, שומרי מצוות, לראות בהקמת המדינה, ובכינון ממשלה לישראל, את ראשית צמיחת גאולתנו. זאת הסיבה שהגמ' מצריכה שיהיה סימן לקץ המגולה, היות והתקופה לא תהיה תקופה של "כולם צדיקים", יכולים לבא לידי טעות ולאמר הזאת הגאולה? לכן אומרת הגמ' (סנהדרין צ"ח ע"א) כאשר תראו את הרי ישראל נותנים פירות לעמי ישראל כי קרבו לבא, תדעו שאכן, אע"פ שאין זה נראה כעת הגאולה, זו כן. וצריך לשים לב שלא נאמר שקודם כל, כל עם ישראל ישוב לארצו ואז תיתן הארץ פירות, אלא מספיק שיבא הזמן, שבו עם ישראל יתחיל בהתעוררות לאומית לשוב לארצו, תתחיל הארץ לתת פירותיה לבניה המתכוננים לשוב לארצם.

ואכן יום העצמאות הוא הוא התחילה של תהליך זה של גאולה אחרונה, שאין אחריה גלות נוספת (כך מקובלנו מרבותינו המקובלים דרך מו"ר הרב יהודא אשכנזי (מניטו) זצ"ל), גאולה שמגלה את תיקון המציאות הכוללת, ושבה כל מה שהתגלה בפתע בבחינת חיפזון, במתנת חינם, בפסח מצרים, צריכים לחזור ולזכות בו, קמעה קמעה, וקניין שזכינו בו יתקיים לעד.

מו"ר הרב משה בלייכר שליט"א היה נוהג להמשיל זאת כך: אי ראיית הטוב שבראשית צמיחת גאולתנו היא כאותו אב שנולד לו תינוק ובאים לברכו ומתעצבן האב ואומר: מדוע אתם מאחלים לי מזל טוב? וכי יצור זה מקיים מצוות? מניח תפילין? הוא לא שווה כלום! רק אוכל, שותה ובוכה! כך היא מדינתנו כתינוק הנולד. עוד ארוכה הדרך אך אל לנו להתעצבן ולהנתק בשל כך. כפי שהתינוק מקיים בדיוק את המצוות המוטלות עליו, דהיינו לגדול ולהתפתח ושמחים אנו על לידתו, בגלל שיודעים אנו את ייעודו ואת מהותו התמידית שתמשך בו בגדילתו, כך עלינו להבין שהמדינה כפי שאנו אומרים "ראשית צמיחת גאולתנו", היא עדיין לא הגאולה השלימה, אך היא בהחלט שלב בדרך.

ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה של תחילת גאולת עמינו וארצנו ומתוך כך נגיע לגאולת העולם כולו (וראה בספר שיבת ציון נס לעמים לרב אברהם לבני זצ"ל בתרגומו של הרב אורי שרקי) במהרה בימינו, אמן.

(יום העצמאות תשפ"א)