והרביתי את זרעך ככוכבי השמים

בפרשתנו חוזר הקב"ה על ברכת הזרע ככוכבי השמים ליצחק אבינו (כו, ד), אחר שכבר בירך את אברהם בברכה דומה: "כה יהיה זרעך" (טו, ה). רבים כבר עמדו על ריבוי הדימויים בברכות על הזרע, שהושווה לכוכבים, לחול ולעפר הארץ. אולם, דומה שפירושו של מהר"ל מפראג, שהשפיע בענין זה גם על תלמידו הגדול, הכלי יקר (לעיל כב, יז), קולע מכולם. המהר"ל, הלא הוא ר' יהודה ליוואי ב"ר בצלאל, שאגדות רבות נקשרו בדמותו, לחלקן שורש אמיתי ולאחרות – לא, היה בעיקר מחבר פורה ומנהיג רוחני וציבורי דגול. ספריו בעולם המחשבה וההלכה נחשבים מעמיקים ביותר, והוא רואה עצמו כממשיך ישיר למשנתם ההגותית של חכמי התלמוד והמשנה. הקורפוס הספרותי שלו עצום, והוא כולל את הספרים המונומנטאליים 'תפארת ישראל' – על תורת ה'; 'נצח ישראל' – על ענייני הגלות והגאולה, ועל מהותם של ישראל כאומה ייחודית המייצגת את דבר ה'; 'גבורות ה' ' – על ענייני יציאת מצרים והגאולה העתידה; חידושי אגדות על הש"ס, נתביות עולם על עולם המידות והאמונה, חידושים על הש"ס (גור אריה), ועוד ועוד. אחד הספרים החשובים של המהר"ל הוא פירוש שיטתי על ביאור רש"י על התורה, המכונה גם הוא 'גור אריה' (כבר עמדנו כאן בעבר על קצה המזלג על ייחודו של ספר זה).
המהר"ל (גור אריה בראשית לב, יב) מסביר שיש, כמובן, הבדל בין שלושת הדימויים בהם נמשלים ישראל. כוכבי השמים, חרף ריבויים, נספרים כל אחד בפני עצמו. יש ביניהם הבחנה של שטחים וחללים רבים המפרידים אותם זה מזה, ומכאן למשל ביחס לבני אדם, שכל אחד ואחד מהם יש לו חשיבות בפני עצמו, והוא לא נמדד רק כחלק מהכלל. מנגד, חול הים נתפס כישות אחת, המורכבת מחלקים רבים, ולא כהרבה גרגרים המהווים את החול. החול הוא אחד, ומכאן שכל חלקיו אינם חשובים מצד עצמם, אלא רק מכח תפקידם במערכת הכוללת של החול. עפר הארץ הוא דימוי שלישי, המתאר לא את אופיים של המרכיבים השונים ומעמדם, כי אם את התכונה המשותפת להם, והיא הריבוי. עפר הארץ, כנודע, עובר כל הזמן תהפוכות ושינויים. פעם הוא סלע, לאחר מכן הוא מתפורר ומתמסמס והופך לבוץ או לאבק. הוא יכול לשקוע בנחל, או להיסחף אל הים, או להפוך למשקע יבשתי. מכל מקום, הוא תמיד בתנועה, ובכל רגע ורגע נוצרת כמות משמעותית של עפר חדש. העפר לא יתכלה לעולם, הוא דינמי.
הדימויים של חול ושל כוכבים צרים זה לזה, כותב המהר"ל, כי האחד מתמקד באיכות, ובמסה המשמעותית של האומה הנובעת מאיכות פרטיה, והשני מתמקד בכמות של בני האומה, המחוללת תנועה אורגנית אחת בעולם. שתי התנועות חשובות, אולם, בהתאם לגלגל ההסטוריה, מפעם לפעם עם ישראל ממלא תפקיד שונה. פעם גרעין איכותי, ופעם כח כמותי. אולם, המכנה המשותף שתמיד יישאר בעם ישראל הוא הדימוי של עפר הארץ, שכן, הבטחת הקב"ה לנו היא שלא נפסיק מלפעול בעולם, בדרך זו או אחרת. כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. לעם ישראל תמיד יהיה תפקיד, ותמיד גם יהיו אלה שמוכנים לקחת על עצמם את התפקיד הזה. ב"ה, הקב"ה שומר עלינו כאומה דינמית וחיה.
"במתניתא תנא: 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע' – זה דיין שדן דין אמת לאמתו, וגבאי צדקה. 'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'- אלו מלמדי תינוקות" (בבא בתרא ח, ב).
מלמדי התינוקות הם ככוכבים כי יש בהם כח של מעלה איכותית עצמית, והם מעניקים מאורה זו גם לתלמידיהם, ומאפשרים להם לפרוח ככוכבים בזכות עצמם.
בימים אלה ציינו עם כל בית ישראל את ימי השלשים לפטירתו של גדול הדור, מרן הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל. אם כי לא זכיתי להימנות על תלמידיו הישירים, מכל מקום, זכיתי ליהנות מאור המקיף שלו, מתלמידיו ותלמידי תלמידיו. אולם, חווייה חינוכית מכוננת אחת זכיתי לקבל ממרן הרב שפירא, אותה אני נוצר בלבי לעד.
בעודי נער, נבחנתי להתקבל לישיבה המרכזית העולמית, היא "מרכז הרב". במהלך הבחינה, שנערכה בחבורה, לא פציתי את פי, ולמרות זאת קיבלתי כעבור ימים מספר מכתב מהודר מהישיבה, בה מבשרים לי על קבלתי אליה. המכתב עורר בי פליאה גדולה, והזדרזתי לברר את הענין עם אחד מותיקי התלמידים בישיבה. הלה הסביר לי כי זו המדיניות שהנהיג הרב שפירא. אם בחור רוצה ללמוד תורה – אין בכוחו של הרב למנוע זאת ממנו. אפילו אם התלמיד לא גילה כשרון מיוחד ומוטיבציה גבוהה – כל אחד זכאי ללמוד תורה, וברמה הגבוהה ביותר.
ההבנה שכוכבי השמים אינה מעלה המיועדת רק לפרטים מסויימים מעם ישראל, אלא ראוי לכל אחד ואחד מבני האומה להימנות עליה, ויתר על כן, יש לאפשר לו להגיע למעלה זו – היא שעמדה בבסיס משנתו החינוכית של הרב שפירא זצ"ל, שכנודע התנגד נחרצות ואף התבטא בפומבי בענין, למדיניות של קבלת תלמידים סלקטיבית, מכח שיקולים של מוצא ומעמד, או משיקולים אחרים. החובה ללמד תורה לכל אחד נמהלת בזכות הבסיסית של כל אחד ללמוד, וכך היא דרכם של ישראל, ככוכבי השמים. וזו גם הברכה המיוחדת לאבותינו, "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים". שלא נטעה לחשוב כאילו ברכת הכוכבים תלויה דווקא במיעוטם, שהרי הכוכב זורח ואורו נראה רק על רקע של חשיכה סביבתית. לא ולא, ההבטחה הא-להית היא שלא תהיה סתירה בין הריבוי, שהיא התכונה הייחודית של ישראל לדורות, לבין ההארה העצמית והאיכותית של כלל ישראל. כולנו יכולים להיות כוכבים, ולא אחד על חשבון חבירו.
בימים אלה מתחמם הלב לראות את מחנכי ישראל אומרים פעם אחר פעם, ולעתים קרובות טענותיהם נופלות על אזניים ערלות, שמאבקם הציבורי אינו רק על שכרם הנמוך והזעום, אלא על איכות החינוך שהם יכולים להעניק לתלמידיהם. ללא התייחסות לשאלת השביתה . עצם המחאה על כך שנמנעת מהמורים היכולת להיות מצדיקי הרבים, להיות מגדלי ומחנכי הדור הבא כיאות, מלמדת שלפנינו ציבור אידיאליסטי ענק, שקולו מהדהד ומוכיח אותנו.
נתפלל כולנו שמאבקם של מורי ישראל יצלח, ואכן תתחולל מהפכה רבתי בשדה החינוך, שתעמיד את זכות התלמיד ללמוד בתנאים נאותים ואופטימליים במרכזה, ותדאג גם לרווחתם של מצדיקי הרבים, המגדלים את ילדינו לכוכבים.

תשס"ח