חוקה לישראל

במצוות פרה אדומה יש חיבור ממצע ושילובי בין המורכבות של הניגודים

ישנם שמאמינים, במעין אמונה דתית, ש'חוקה' היתה פותרת את כל תחלואי החברה הישראלית. אמנם מאז הקמת המדינה היו ניסיונות חוזרים ונשנים לכונן 'חוקה לישראל' אך אלה לא צלחו והסתיימו בהחלטה שלא להחליט! הסיבה העיקרית לכך היא חילוקי דעות אידאולוגיים ודתיים בין חלקים בחברה הישראלית. אולם, למעשה, בשנות התשעים התחוללה "המהפכה החוקתית" על-ידי בית המשפט העליון. המערכת המשפטית, הנתמכת ע"י האקדמיה, הפכה את 'חוקי היסוד' שנחקקו בעקבות 'הצעת הררי' למעין 'חוקה'. למרות שהיא חלקית ואינה שלמה ומקיפה.

בחודש תמוז (י"ט בחודש) חל יום פטירתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ז"ל, ששימש כרב הראשי לישראל עוד לפני הקמת המדינה. הוא צפה פני עתיד ונטל על שכמו משימה גדולה לכונן עבור המדינה חוקה יהודית, בדיני ממונות ועונשין, שתהא מבוססת על עקרונות התורה והאמונה, ותיתן מענה לצרכים של מדינה דמוקרטית מודרנית: "כבר באותם הימים כשהרבה דימו שהרעיון על דבר ייסוד מדינה יהודית עצמאית מלכותית הרי זהו חזון שלא ניתן להתגשם לפני בוא משיח צדקנו, שאפתי אני להקים תנועה אדירה שמטרתה תהא להשפיע על המועצה המחוקקת העתידה, להכניס בתחוקה (קונסטיטוציה) סעיף יסודי שיקבע שהמשפט במדינה יהא משפט התורה. וכו'. ועל כן התחלתי לתור (לחפש א.ש.) וכו', עצות, ודרכים (כמובן אך בנוגע לדיני ממונות ועונשין על פשעים פלילים, לגדור בפני עושי עוולה), ובעודי מעיין וחוקר וחותר, והנה המדינה כבר קמה! וכו'" (הרב הרצוג, התפרסם ב'שנה בשנה' תש"ל).

פרשת פרה אדומה פותחת בפתיחה ייחודית: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ד' לֵאמֹר" (במדבר יט, ב). מקובל לפרש את 'חוקת התורה' כמצווה שטעמה האלוקי אינו מובן לשכל אנוש: "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. שכתוב: 'זאת חוקת התורה'" (במדבר רבה יט ח). חכמים הבדילו בין מצוות שהן 'משפטים' שמובנים בשכל אנוש, לבין 'חוקים'.

אולם, לספורנו יש פירוש מיוחד ומעמיק שממנו משתמע שבמצוות פרה אדומה יש מעין מודל של 'חוקת התורה', עקרון יסוד, ששייך לכלל מצוות התורה, ולאופן שניתן ליישמן בחיי המעשה, של היחיד ושל האומה (מומלץ לעיין בו בשלמותו): "אמנם בהביננו אל כל המצווה אולי דבר יגונב וניקח שמץ מנהו. וזה כי מצאנו ראשונה שכל העוסקים בה מעת שריפתה ואילך טמאים וכו'. אמנם המזה והמקדש הם טהורים. וכו'…

שלישית, ראוי להתבונן שבהיות 'כל אמרת א-לוה צרופה' (משלי ל, ה) היא בלי ספק מישרת המעשים אל המצוע כי כל אחד משני הקצוות נמאס כאמרו: 'ונעקש דרכים יפול באחת' (שם כח, יח).

רביעית, ראוי להתבונן שאין דרך נאות להישיר את הנעקש דרכים ולהשיבו אל המצוע זולתי בהטותו אל קצה הפכו, וכו'… שישית, ראוי להתבונן מה שאמרו ז"ל שעץ ארז יורה על הגאוה והאזוב יורה על הפכה (ערכין טז ב) ובהיות שני התולעת עם שניהם יורה ששניהם חטא וכו'.

נאמר אם כן, שעם היות המצוה חוקה ואין להרהר אחריה ולא להיות מסופק אם היא הגונה ואם לאו כי 'כָּל אִמְרַת אֱ-לוֹהַּ צְרוּפָה'ֹ (משלי ל, ה), ולה טעם נשגב בלי ספק נודע למלך שצוה אותה ואולי גם למשה רבינו והדומים לו. הנה יש בה איזה רמז לדרך התשובה הצריכה לכל חוטא שהיא אמנם שיָּטה אל קצה, הפך מעשיו המטמאים כל לב טהור, למען ישיג דרך המיצוע, ויטהר. וזה הדרך עם היותו טוב ומטהר לחוטא הוא אמנם מגונה ורע ומטמא כל לב טהור וכו'. אמנם מי חטאת המורכבים מעפר שרפה וממים שהם שני קצוות אשר מהם יתחדש מיצוע. יורה שבמיצוע תהיה תקנת החוטא הנקראת טהרה, וכו'. ובכן יהיה בפרטי שמירת המצוה הזאת בכתבה וכמו שבא בקבלה רמז לכל אלה שהם מכונות התורה בלי ספק" (ספורנו במדבר יט ב).

במצוות פרה אדומה יש חיבור ממצע ושילובי בין המורכבות של הניגודים. היא מטמאת את המכינים אותה ומטהרת את המיטהרים על ידה. שילוב בין עץ הארץ המורה על הגאווה ואזוב שמורה על השפלות ושני התולעת שממצעת ביניהם. מי חטאת המורכבים מעפר שרפה (אש) וממים שהם שני ניגודים. דרך התיקון והטהרה היא להגיע אל המיצוע השילובי. לעיתים דרך הטיה זמנית לקצה הנגדי כפי שבאר הרמב"ם (שמונה פרקים פ' ה'). שם מתחברים הקודש והטהרה עם החול ועולם המעשה.

(חוקת תשפ"ב)