הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)דברי הפרידה של משה רבנו מעם ישראל מאפשרים לנו לזהות תופעות חברתיות וציבוריות שאיתן נאלץ להתמודד כמנהיג. חלק מתופעות אלה קיימות גם כיום, בחלוף יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנים, והן מאתגרות את החברה ואת המנהיגות. "ואומר אליכם בעת ההיא לאמור: לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו'. איכה אשא לבדי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם! הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם" (דברים א ט-יג).
מהו ה'שילוש' של ה'טורח', ה'משא' והריב' עליו קובל משה רבנו? וכיצד מינוי 'אנשים לשבטיכם' עשוי לפתור את הבעיה? וכן, מה ניתן ללמוד מהשימוש של משה בביטוי "'איכה' אשא" ולא 'איך' אשא? ועוד. פרשתנו נקראת ב'שבת חזון' הסמוכה לט' באב, מדוע יש הנוהגים לקרוא פסוק זה במנגינת מגילת איכה?
עפ"י חז"ל היתה למשה רבנו אופוזיציה לעומתית וביקורתית: "ומשאכם, מלמד שהיו אפיקורוסים (חצופים ומזלזלים בכבוד תורתו א.ש.)! הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת?! שמא אינו שפוי בתוך ביתו! (הסתכסך עם אשתו א.ש.) איחר לצאת אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת?! מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות קשות וחמורות! וכו'" (ספרי דברים פיסקא יב). תיאור מדוייק של אופוזיציית 'אנטי משה רבנו' או בלשון ימינו 'רק לא משה רבנו' ששפטו את התנהלותו המנהיגותית והאישית מ'הפוזיציה'. לא משנה מה עשה, הם תמיד מצאו את הדרך לבקר אותו ולייחס לו כוונות זדון. מהותה של ה'פוזיציה' שהיא אינה נותנת דין וחשבון לאמת, ליושרה ולאינטליגנציה ולכן גם אם למחרת הביקורת עשה משה את ההיפך הגמור, גם אז מצאו דרך 'יצירתית' לבקר אותו.
בגירסה נוספת של המדרש ה'פוזיציה' הביאה את האופוזיציה למשה להטרלה מוחלטת: "'טרחכם ומשאכם וריבכם' וכו'. הלך משה באמצע (הדרך א.ש.) אומרים: מבקש לעמוד מפניו! (דווקא כאן כדי שנכבדו בקימה א.ש.) .הלך לצדדים (שלא ייאלצו לכבדו א.ש.) אומרים: מצוה היה לנו מעמידת זקן והוא מבקש לעקרה ממנו! (הוא נגדנו ולא רוצה לאפשר לנו לקיים את מצוות הכיבוד א.ש.). אמר להם משה: הלכתי באמצע לא יצאתי ידיכם, הלכתי לצדדים לא יצאתי ידיכם!" (ספרי שם). משה יכול היה לצפות מראש את עמדת מבקריו. לא היתה בכך כל הפתעה, בלתי היצירתיות שבה נימקו את ביקורתם בכל פעם. חוסר ה'יושר האינטלקטואלי' שאפשר לטעון דבר והיפוכו בלי לראות בכך אבסורד. אף אם לשם כך בדו שקרים.
'פוזיציה' היא מבוי סתום. עמדה נפשית של 'אנטי' ששום טיעון הגיוני לא יעזור כדי להפריך אותה או להחזיר את האמון והשכל הישר. לעומתיות היא התנהלות בקווים מקבילים שאינם נפגשים. אין הגיון שיכול לגשר ביניהם. משה הבין את הסיכון ללכידות העם ולאפשרות להנהיגו ועל כן הוא מציע להם ייצוג ושותפות בהנהגה: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם" בתקוה שבכך יביא גאולה לעם, וישיב את אמונם בהנהגה.
חז"ל זיהו קוים משותפים בין ה'איכה' המשולשת של משה לקינת ה'איכה' המשולשת של ירמיהו על החורבן: "משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינים אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפוחזה ואחד ראה אותה בנוולה, משה ראה אותה בשלותה ואמר: 'איכה אשא לבדי', ישעיה ראה אותה בפוחזה ואמר: 'איכה היתה לזונה', ירמיה ראה אותה בנוולה ואמר: 'איכה ישבה בדד'" (ילק"ש תת"א).
גם בדור החורבן המחלוקת ה'פוזיציה' והלעומתיות קרעו את העם. שם ירמיהו לא הצליח להתמודד ולמנוע את החורבן שעליו הוא מקונן 'איכה' משולשת.
בקריאת הפסוק בשבת 'חזון' במנגינת 'איכה' אנו מבקשים לרמוז על הקשר בין ה'איכה' של משה לשל ירמיהו. ובקריאת ה'איכה' המשולשת בט' אב נבקש מעצמנו ומזולתנו, למען השם, להפיק את לקחי העבר, ולרפא את שברנו מקללת הלעומתיות, לגאולת הפוזיציה ולשיח מחבר, כי בנפשנו הוא.
תש"פ
