עידן חדש מתחיל

"העם נדרש להתבגר, לגבש יזמות, ליצור הסכמות ולקדם תהליכים שיאפשרו קיום הרמוני יחדיו בארץ הזאת"

בין השבת שעברה לשבת זו תם עידן, והחל עידן חדש. מנהיג ותיק ומוערך, בעל יכולות כבירות שהוביל את העם כברת דרך ארוכה, העביר את המטה למטה ניהולי אחר. הנושא הוא כמובן משה, אבל הוא רלבנטי גם למדינת ישראל.

בין פרשת קורח לפרשת חוקת חלפו להן 38 שנים, בהן מת כל הדור ההוא, דור יוצאי מצרים, ונולד דור חדש, דור באי הארץ. אחרי שנים של תמותה מוגברת פרשת פרה אדומה מלמדת שניתן להיטהר מטומאת מת ומתמותת הדור הבוגר.

פרשת חוקת נפתחת בשלוש פרשיות של מים: אחרי המים המחטאים מטומאת המתים, מגיע המחסור במים עם מות מרים, ובעקבותיו הוצאת המים מן הסלע. אירועים אלה הם קו פרשת המים בתולדות המסע ממצרים. כשמשה מרים ידיים ואומר: "הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם", וכשהוא שוב מרים ידיים "וַיַּ֧ךְ  אֶת־הַסֶּ֛לַע… פַּעֲמָ֑יִם", נסתם הגולל על מנהיגותו, ונגזר: "לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ".

בשלב זה הדור החדש של העם מבין שעליו לקחת את עצמו בידיים, ואכן המחצית השנייה של הפרשה מתארת התנהלות חדשה של בני ישראל, שונה לגמרי מכל מה שהכרנו עד כה. כאשר אדום מאיים: "פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ", בני ישראל תופסים יזמה ומנהלים בעצמם משא ומתן עם מלך אדום. כשאדום ממאן הם ביזמתם מחליטים לנטות מעליו. כשהכנעני נלחם בהם ולוקח מהם שבי, ישראל מיזמתם נודרים נדר לה' כדי לזכות לסיועו במלחמתם.

היזמה והפעילות של העם ממשיכה ואף מצליחה מול סיחון: משה לא מוזכר כמי שפונה לסיחון, ואף לא כמנהיג העם במלחמה, אלא: "וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיחֹ֥ן…וַיַּכֵּ֥הוּ יִשְׂרָאֵ֖ל לְפִי־חָ֑רֶב… וַיִּקַּח֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הֶעָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤שֶׁב יִשְׂרָאֵל֙ בְּכָל־עָרֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י". הכינוי "ישראל" (במקום "בני ישראל") מדגיש את העובדה שפנים חדשות באו לכאן, עם בוגר ומגובש, פעיל ויעיל. בעוד דור יוצאי מצרים הסתכל בעקביות לאחור, לכור מחצבתו מצרים, וברגעי משבר הכריז: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", הדור החדש נחוש לא לטמון ידיו בצלחת, ולשאוט לעבר הארץ המובטחת. בניגוד לדור הקודם שהשווה כל העת את מצבו לעברו, הדור הנוכחי צופה פני עתיד, ומסתכל קדימה אל האתגרים הבאים.

ההבדל בין הדור הקודם לדור הנוכחי לא מסתכם בפעולות צבא ומדיניות. הוא בולט לא פחות גם ברוחניות. הדור החדש סובל כקודמו מהקושי לשרוד בהיעדר לחם ומים. אולם כאשר הדור הקודם נענש על תלונותיו, הוא ספק בייאוש כפיו, ומשה המנהיג נאלץ לבקש סליחת ה' על חטאיו, ונחלץ לסייע לו בתפילותיו. כאשר בני דור החדש נענשים בנחשים נושכים וממיתים, הם מכירים מעצמם בחטאם, והם פונים למשה שיתפלל בעדם: "וַיָּבֹא֩ הָעָ֨ם אֶל־מֹשֶׁ֜ה וַיֹּאמְר֣וּ חָטָ֗אנוּ… הִתְפַּלֵּל֙ אֶל ה'".

השינוי הרוחני מתברר ביותר בהופעת שירת הבאר. בשירת הים של העידן הקודם משה הוביל את בני ישראל, והם ידעו אך בקושי לחזור אחריו (סוטה ל, ב). העידן הנוכחי משתקף להפליא בשירת הודיה עצמאית: "אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל". דור באי הארץ מכירים בניסי ה', ויודעים מעצמם להודות עליהם.

מות מרים ואהרן וגזירת המיתה על משה בעקבות מי מריבה, הבהירו לעם ישראל שגם המנהיג הגדול מכל ייאלץ לפנות את מקומו, ולפיכך יש להיזהר מתלות בו. מתוך הבנה זו השכיל ישראל לצמוח כעם בוגר ועצמאי הפועל למען עתידו.

השבוע של פרשת חוקת המחיש ל"עם ישראל של היום", שאל לו להשליך את יהבו על מנהיג אחד, גדול ככל שיהיה, והוא נכנס לעידן חדש בו נפסיק להשתית את התנהלות החברה על הנחתות מלמעלה של חקיקה, ממשלה ופסקי בית משפט. העם נדרש להתבגר, לגבש יזמות, ליצור הסכמות ולקדם תהליכים שיאפשרו קיום הרמוני יחדיו בארץ הזאת.

(חוקת תשפ"א)