הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)תארו לעצמכם שהייתם זוכים להתגלות אלוקית מדהימה, רואים ניסים גלויים לנגד עיניכם, ושומעים את קול ה' מדבר אליכם ישירות. בוודאי היה חשוב לכם מאד להעביר את המסר של אותה התגלות לדורות הבאים, כדי שגם הם יאמינו בה. מה הייתם יכולים לעשות לשם כך?
התשובה המצערת היא: לא הרבה. כמובן, הייתם יכולים לתעד את האירוע לפרטיו, כולל שמות, תאריכים, מיקום וכדומה; למסור את הטקסט המכיל את התיעוד לצאצאיכם, ולהזהיר אותם לשמור עליו היטב ולא לשנות אותו; להורות להם לקרוא בו בזמנים קבועים, לחגוג כל שנה בתאריך של ההתגלות, ולספר עליה לילדים בני הדור הבא, וכדומה.
אבל כמובן שכל זה לא היה עוזר. כעבור כמה דורות יקומו בהכרח צאצאים ספקנים, שכל הסיפור הזה יראה להם מוזר ולא הגיוני, ויפסיקו להאמין בו. חלקם יצהירו שמדובר במיתוס דמיוני של דורות קדומים, אחרים יגידו שאולי מדובר באירוע טבעי שפורש לא נכון, ויהיו כאלה שיטענו שהטקסט בכלל מזויף ומועתק ממקור אחר. בסופו של דבר, למרות כל המאמצים להעביר את המסורת, יהיו כאלה שיכפרו בה או לפחות יטילו בה ספק. למה? כי זה טבע האדם, להיצמד למוכר ולהכחיש את הבלתי מוכר. כל עוד הוא אינו רואה בעיניו התגלות אלוקית או ניסים, הוא יתקשה להאמין בסיפורים עליהם, ויעדיף להכחיש אותם או לפרש אותם כאירועים טבעיים.
אפשר לראות בכך בעיה של המסורת, אבל למעשה הבעיה האמיתית היא של אותם אנשים ספקנים. הרי אם הם נוקטים בעמדה השוללת מראש כל עדות על התגלות וניסים, ואינם משאירים לאבותיהם פתח להעביר אליהם מסרים בדבר אירועים כאלה – הם חוסמים בפני עצמם את האפשרות לגלות אמת בלתי מוכרת. הם מוכנים לקבל רק מסקנות מסוג מסוים, ודוחים כל אפשרות למסקנות מסוגים אחרים. זוהי כמובן גישה בלתי רציונלית. לא כדאי אמנם להאמין לכל דבר, אבל חשוב לפחות להציב תנאים מסוימים שיאפשרו לדור אחד להעביר מסרים לדורות הבאים, בלי שהללו יזלזלו בהם.
במשך אלפי שנים, מסרו אבותינו את נפשם כדי להעביר לבניהם את המסורת של יציאת מצרים ומתן תורה. מן הראוי שנתייחס אליהם ברצינות, ולא נפקפק בדבריהם רק כי הם נראים "מוזרים".
(פסח תשעח)
