הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)לא כולם שמים לב עד כמה הגמרא היא יצירה מדהימה. אני לא חושב שיש עוד יצירה בעולם שמתייחסת לכל תחומי החיים, לכל תרחיש אפשרי ולכל דילמה מוסרית, ודנה בהם בצורה רציונלית, מפורטת ומעשית, כשהיא מעניקה לאדם כלים איך להכריע בכל מצב. קל לדבר על רעיונות גדולים כמו "ואהבת לרעך כמוך", או "זכויות אדם", אבל לנהל עליהם דיון מסודר שבוחן אותם מכל זווית אפשרית, מקשה ומתרץ, ומציג בסוף מסקנות מעשיות – זה משהו שנמצא רק בגמרא.
לשם השוואה, קחו נושא כמו "הדרת נשים" – מושג שהומצא לפני כמה שנים, ומאז עולה הרבה לכותרות. אילו מדובר היה בנושא יהודי, היינו מוצאים בגמרא "מסכת הדרת נשים", שהיתה מבררת את הסוגיה מכל צדדיה: מה מקור איסור הדרת נשים? האם הוא דאורייתא או דרבנן? מהם גדרי ההדרה, ובאלו מקרים היא חלה? מה קורה כאשר איסור הדרת נשים מתנגש עם מצוות או איסורים אחרים, כמו שירת נשים? האם צריך למחות נגדו בכל מקרה, ואולי גם לכפות אותו בכוח, או שיש מצבים בהם הוא נדחה מפני דרכי שלום? איך הוא מסתדר עם המצווה הליברלית, לתת לאנשים לחיות לפי השקפתם? מה קורה כשהנשים עצמן רוצות הפרדה? מה עושים עם חברות בעלות ערכים שונים, בין אם מדובר בחרדים או בערבים? למה יש מקומות בהם הדרת נשים מותרת, כמו משחקי ספורט וכדומה? מה לגבי הדרת גברים – האם לנשים מותר לקיים אירועים רק שלהן? וכן הלאה. ועל כל אחת מהשאלות הללו היו תשובות וקושיות, חילוקים ופירושים, עד שהיתה מתקבלת הלכה ברורה ומסודרת לכל מצב.
אבל לדת הפרוגרסיבית, שהמציאה את האיסור הזה, אין שום דבר מכל זה, שום זכר לדיון רציונלי או בירור מעמיק. כל מה שיש לה הוא סיסמאות הנצעקות בגרון ניחר, עם אש בעיניים, וחרפות וגידופים על כל מי שלא כורע ברך לפני הדת, שעד לפני שנים ספורות אותם אנשים לא העלו כלל בדעתם. פתאום חילונים גמורים מדברים על "קודש הקודשים" שלהם, ועל כך ש"בשביל שוויון מותר לכפות". אין בית מדרש. רק המון זועם בכיכר.
נקווה שבני הדת החדשה יתעשתו במהירות, וילמדו מהיהדות איך לפסוק הלכה בצורה שכלית ושקולה. (וירא תש"פ)
