הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
בעוד רבים מהמבוגרים עצמם 'מחפפים' לא מעט בעניין, אני דווקא ממש נהנה מהתפילות ומחכה להן לא פחות מלארוחות היומיות.
איך זה יתכן? מה, לא משעמם אותי לדקלם את אותם טקסטים כל יום? התשובה היא שאני ניגש לתפילה כשילוב בין אתגר, חוויה ופעולה. ראשית, באמת יש פה אתגר – להצליח לכוון למרות כל הסחות הדעת, השגרתיות והחזרתיות. שעת תפילה היא שעת מלחמה, והיצר הרע מחכה לנו בכניסה לבית הכנסת כשבאמתחתו שפע תחבולות להסיח את דעתנו (אם בכלל הוא נותן לנו להגיע עד שם…). אבל אנחנו הרי לוחמים ותיקים הששים עלי קרב, ואיננו נרתעים מאתגרים כאלה! כמו סמוראי שצועד לעבר אויביו בחרבות שלופות, כמו נזיר השוקע במדיטציה ומתאמן על שמירת המיקוד שלו – כך עלינו לגשת אל התפילה. כל מילה שנאמרה בכוונה היא ניצחון, כל דקה של ריכוז היא הישג, וגם אם נספוג פציעות וכישלונות רבים לאורך הדרך – לא נירתע אלא נמשיך להתאמן ולהשתפר כל החיים. התפילה היא אומנות הלחימה שלנו, והשאיפה היא להיות מאסטרים, לא פחות.
שנית, התפילה היא חוויה עצומה. צריך רק להפעיל את הדמיון ולחוות את מגוון המשמעויות שיש לכל מילה שם, מתיאורי הטבע המופלאים של מזמורי תהלים, דרך מקהלות המלאכים בעולם העליון, ועד לשרטוט מפת העולם השלם בתפילת העמידה. אנחנו מוקפים היום בחוויות בדמות ספרים, סרטים וכדומה – רק צריך לקחת מהן השראה ולהכניס את ההתפעלות לתפילה במקומות הנכונים.
ושלישית, התפילה היא פעולה חיונית ונחוצה כל כך. הרי אנחנו באמת זקוקים לכל כך הרבה – בריאות, פרנסה, תיקון המשפט, הגנה מפני האויבים, חזרה בתשובה, הצלחה רוחנית וכן הלאה. שום דבר בחיים אינו מובן מאליו, והכל יכול להשתנות. איך אפשר להשתעמם או להיות אדישים כאשר קולטים שעומדים מול אדון העולם, שמסוגל לעשות כל דבר, ושיש לנו הזדמנות לבקש ממנו את כל הנחוץ לנו? האם מישהו היה מעז לקרוא עלוני שבת באמצע פגישה עם מנהיגי העולם, במקום לשים לב לכל מילה ולנצל כל רגע?
בספרי "הסוד של התפילה" פירטתי עצות נוספות, אבל שלושת הנקודות הללו הן הבסיס שיכול לחולל מהפכה בתפילות שלכם.
(בלק תשפ"ג)
