למי קוראים ג'ון?

השם "ג'ון" הוא אחד השמות הנפוצים ביותר בעולם. הוא קיים בצורות רבות בשפות שונות: יוהאן, יוהנס, ג'ובאני, חואן, איוואן, שון, ועוד. זהו שם כל כך גנרי, שכאשר רוצים לומר "פלוני" באנגלית, אומרים "ג'ון סמית".

אבל מהו מקור השם הזה? באופן מפתיע, "ג'ון" הוא במקור "יוחנן" – שם עברי לחלוטין, שכולל בתוכו את שם ה', "ה' חנן". בהעתקה ליוונית ולטינית, האות י' הפכה ל-J, האות ח' הפכה ל-h, ושתי הנו"נים התאחדו לאחת – וכך הפך יוחנן לג'ון.

ולמה הפך ג'ון-יוחנן לשם כל כך פופולרי בעולם? זאת בזכות יוחנן המטביל – דמות מרכזית בנצרות, שהפכה לדת הגדולה בעולם. והנצרות, כידוע, צמחה מתוך היהדות.

נמצא אפוא, שכל פעם שמישהו בעולם קורא לבנו ג'ון, יוהאן או כל שם דומה – הוא למעשה מזכיר את שם ה', ומבטא חיבור כלשהו, גם אם עמום וקלוש, ליהדות ולתנ"ך.

וכמובן שג'ון אינו השם התנ"כי היחיד שזכה לתפוצה עולמית. אייברהם, אייזיק, ג'ייקוב, ג'וזף, שרה, רייצ'ל, רבּקה, ארון, דיוויד, ג'ונתן, סלומון וכן הלאה, כולם שמות נפוצים מאד, וכולם לקוחים ישירות מהתנ"ך.

זה דבר מדהים, כשחושבים על ראשיתו הצנועה של התנ"ך. כאשר הבטיח ה' לאברהם שיתברכו בו כל העמים, היה אברהם בסך הכל רועה צאן זקן. לא מלך, מצביא או מדינאי דגול, לא מנהיג של עם או אימפריה. עם ישראל כולו, גם בשיא גדולתו, היה בסך הכל ממלכה קטנה של כמה שבטים שהשתרעה על אזור מצומצם לחוף הים התיכון, וה' היה רק אחד מבין אינספור אלים ואלילים שסגדו להם ברחבי העולם. מי היה מעלה על דעתו, שאלפי שנים מאוחר יותר, אנשים יקראו לבניהם לא על שם דמויות מהמיתולוגיה המצרית או האשורית, הבבלית או הפלשתית, אלא על שמותיהם של אותם רועי צאן נידחים? ששמו של ה' הוא זה שיהיה כלול בתוך אותם שמות, ולא דגון או הבעל או כמוש או כל אליל שהוא?

וכמובן, שם ישראל עצמו הוא הראיה הטובה ביותר לקיום ההבטחה. גם השונאים הגדולים ביותר של עם ישראל ומדינת ישראל, נאלצים לקרוא בשמם, להזכיר אותו ולהכיר בקיומו. אותו ישראל, אותו רועה צאן פשוט, הפך לעם ששינה את העולם והשפיע על האנושות כולה. (חיי שרה תש
פ)