עם הגידול במספר הבריכות המציעות רחצה נפרדת, גבר הביקוש למצילות דתיות וחרדיות. היום מספרי המצילות החרדיות עולים מדי שנה, אבל, דיברנו עם כמה מצילות חרדיות שנמשכו אל המים עוד כשזה היה חריג. איך הן צלחו את הקורס המאתגר ומה אמרו על זה בשידוכים? תצללו פנימה
חדווה בת ה-23 גדלה בבית חרדי רגיל בבני ברק. היא עשתה את המסלול הצפוי – סמינר בית יעקב ולימודי הוראה, אבל מגיל קטן, משהו במים משך אותה.
מאז שהייתה בגן חובה ונכנסה לבריכה, במסגרת טיפול הידרותרפיה, החלה ללמוד לשחות ואף המשיכה לתחזק את השחייה בחוגים שנתיים בעיר הסמוכה, רמת גן. היא כל כך התמקצעה בשחייה, שבשלב מסוים הייתה מגיעה לבריכה עם חברותיה ומלמדת אותן לשחות.
לא היה כבר לאן 'לברוח'. כשבגיל 16 היא נתקלה בפרסומת של הוראת שחייה בשלוחה חרדית של מכללת וינגייט – היא נרשמה מיד. מדובר בקורס נפרד לנשים חרדיות בבריכה בבני ברק, עם תכנים שעברו בקרה. דהיינו – כשר למהדרין.
כשחדווה סיימה את הוראת השחייה היא פזלה לקורס מצילות.
קורס מצילות
קורס הכשרת מצילות מכשיר נשים המעוניינות להיות מצילות בבריכות, וכולל לימודים מעשיים ועיוניים. בין הנושאים שנלמדים במסגרת הקורס: סוגי גרירה בתוך המים, צלילה למרחקים, הכרת מבנה הבריכה, הסכנות בבריכה (השונות מהסכנות בים), הגורמים לטביעה, זיהוי מצבי טביעה, תפקידי המציל וכישוריו, תקשורת מציל-קהל, אמצעי בטיחות, חדר מכונות, תחומי האחריות של המציל, ועוד.
בתחום המעשי מתמקדים בסגנונות שחייה, סגנונות הצלה, קפיצות, צלילה, נשיאות, גרירות, שחרורים, עזרה ראשונה והחייאה.
מדובר בקורס שמצריך כוח פיזי רב ומיועד לבעלי מיומנות טובה בשחייה בסגנון חתירה ובסגנון חזה ושחיה מהירה בזמן קצוב ומאתגר, שצריך לעמוד בו כדי להתקבל לקורס עצמו, ובהתאם, בגלל הדרישות המאתגרות, נשים רבות פורשות במהלך הקורס.
לאחר סיום הקורס הנשים יידרשו לעבור מבחנים של משרד העבודה, כדי לקבל תעודת מצילה מוסמכת שבה יוכלו להשתמש כדי להתקבל לעבודה בבריכות שחייה.
וחדווה, החליטה לעשות כל מה שצריך כדי להתקבל לקורס מצילות. היא החלה להתאמן עוד כשהייתה בת 17, שנה לפני שיכלה בכלל להצטרף לקורס, וכשהייתה בת 18 התקבלה לקורס ולמדה הצלה יחד עם בנות חרדיות נוספות.
למה דווקא הצלה בבריכות שחיה?
"אין כמעט בנות שעשו קורס מצילי ים", חדווה מסבירה. "עד לפני כמה שנים היו בארץ רק שתי מצילות ים. זה קורס מאוד קשה שדורש המון כח פיזי, ובדרך כלל נשים לא עושות את זה. וגם, אני לא חושבת שנשים חרדיות היו הולכות להיות מצילות ים, כי בים נמצאים כמה מצילים; מציל דרגה 1, מציל דרגה 2 ומנהל תחנה, וגם אם קבוצה שלמה של בנות יעברו קורס הצלת ים, אין כמעט סיכוי שהן יהיו רק עם בנות בתחנת ההצלה, כך שמי שחשוב לה שהעבודה תהיה נפרדת לא תעבוד בזה".
לפני בעלי נפגשתי עם בחור שהיה בהלם – יש חרדים שמצילה בבריכה זה נשמע להם כמו עבודה של חילונית
דרישה למצילות חרדיות
מתוך 12 בנות, רק 6 עברו את קורס המצילות שנרשמה אליו, ובתוכן, איך לא, חדווה. היא לא הספיקה אפילו לחפש עבודה, ברגע בו קיבלה את התעודה, פנו אליה מאינספור בריכות.
"יש מחסור מאוד גדול במצילות בתקופת הקיץ, ובכל קיץ מתקשרים ומחפשים מצילות, כל הזמן יש טלפונים", היא מספרת, ומציגה את הסיבה: "לרוב, בבריכות הנפרדות רוצים מצילות, ויש גם בריכות שמעדיפות שהמצילה תהיה חרדית, בעיקר בגלל שבדרך כלל הן לא מתעסקות בפלאפונים כי יש להן טלפון כשר".
"יש מצילות חילוניות שאני עובדת איתן, שמדברות בשפה מאוד לא יפה ומקללות את הבנות בבריכה", מצטרפת רחלי, גם היא מצילה חרדית. "אני אף פעם לא קיללתי. אני לא מכלילה כמובן, יש גם בנות שמדברות מאוד יפה. אבל יש משהו במצילות הדתיות שידברו בצורה יותר יפה.
"יש דברים שלא עושים בבריכה, ואני למשל לא מסכימה שיקפצו לבריכה כי קרו לי מקרים שמישהי פתחה סנטר או למישהי נשברה היד. אני באמת שומרת על הבנות כשאני מגיעה לעבוד, אני אסתכל ואראה שכולן בסדר, ולמי שצריך אני אבהיר – אבל הכל בצורה יפה. אני גם מכירה אותן – הן בנות דתיות, אני מדברת בשפה שלהן. אני נותנת להן ליהנות, אבל עם גבולות שיישמרו עליהן".
רחלי גרה באזור השרון. גם היא שוחה מגיל קטן, וגם היא החלה, ממש מגיל ינקות, בהידרותרפיה, שהאהיבה עליה את המים.
"אני שחיינית, מגיל קטן", היא מתארת. "הייתי בלימודי שחייה והייתי ממש טובה בזה, ואני מאוד אוהבת לשחות. עשיתי את המסלול החרדי הרגיל- בית ספר, בנות יעקב, אבל במקביל נרשמתי לחוגי שחיה, ולמדתי עם מורות שהן ברמה מאוד גבוהה, בקבוצה שהיינו כולנו ממש שחייניות.
"אני מאוד תחרותית, ואני מאוד בכושר ואני שוחה ברמה ממש גבוהה, אבל לא חיפשתי ללכת לתחרויות. אם הייתי מתקדמת בזה הייתי יכולה להגיע לאליפות ישראל".
וזה לא עניין אותך?
"בתור בחורה חרדית לא חיפשתי להתחרות בנבחרת אף פעם. בעייני, זה שאני שומרת על הצניעות שלי – זה כזה דבר גדול, אני לא מחפשת משהו אחר. טוב לי במקום שלי. לכן, גם אם היום יציעו לי לעבוד בבריכה מעורבת – אני בחיים לא אסכים, לא משנה כמה ישלמו לי. מבחינתי – אני עם בגד ים, ואני לא יכולה להסתובב ככה ליד כולם. אני שומרת מאוד על הצניעות שלי.
"כבר כילדה הייתי שחיינית טובה, אבל לא חיפשתי שייראו אותי. לא המדליה זה מה שיגרום לי לאושר. לנצח את החברות שלי ולחייך אחת לשניה זה הרבה יותר כיף מבחינתי", היא מוסיפה. "היה לי כיף בחוגים הנפרדים שלנו, הם ברמה מאוד גבוהה, ונהניתי מאוד; אני מאוד תחרותית והמון פעמים הגעתי למקומות ראשונים בתחרויות קשות עם המון כח ומאמץ, ולא חיפשתי שום דבר מעבר לזה".
רחלי התאמנה לקראת קורס מצילות. ברגע שיכלה לגשת לקורס, מיד בגיל 18, התקבלה והחלה בהכשרה הנפרדת, שאותה עברה בהצלחה. היא מתארת: "אין הרבה בנות בתחום, בגלל שמאוד קשה להתקבל לקורס ולעבור אותו. זו שחיה תחרותית ואימונים קשים מאוד, שלבנות לא פשוט לעבור אותם, וגם לבנים קשה לעבור את ההסמכה הזו. צריך להפעיל המון כח וטכניקה ולדעת לשחות ממש טוב. אלו מבחנים שקשה לעבור אותם פיזית, במיוחד לבנות חרדיות, שלא עשו כושר כל החיים".
היא תמיד ידעה שיום אחד היא תהיה מצילה. במקביל, היא למדה גם ספורט טיפולי, אותו היא משלבת עם ההצלה.
"מי שלא לקחה את ההצלה כמקצוע העיקרי שלה, בסוף תפרוש מההצלה, כי בקיץ עובדים בתחום הזה בלי הפסקה, וקשה לעבוד בשמש כל כך הרבה שעות ולהישאר בפוקוס. זו אחת הסיבות שאין הרבה מצילות", היא מוסיפה.
הייתי יכולה להגיע לאליפות ישראל בשחייה, אבל בתור בחורה חרדית לא חיפשתי להתחרות בנבחרת אף פעם. בעיניי, זה שאני שומרת על הצניעות שלי – זה דבר גדול, אני לא מחפשת משהו אחר
נכנס למיינסטרים החרדי
חדווה דווקא משלבת בין הוראה בבית ספר יסודי, בין הוראת שחיה ובין ההצלה. היא מחלקת את עיסוקיה לפי עונות השנה – בחורף היא עובדת בעיקר בבית הספר כמורה. החל מחג השבועות עונת הרחצה נפתחת, והיא מפחיתה שעות עבודה בבית הספר ועובדת בשעות אחר הצהריים בבריכות הנפרדות. בחופש הגדול היא עובדת כמצילה גם בשעות הבוקר, והוראת השחייה מאפשרת לה לעבוד גם בשלושת השבועות, אז בריכות חרדיות רבות נסגרות לרחצה, אך לימודי השחייה מתאפשרים.
ציפי, גם היא מצילה חרדית, שכמו רחלי, בחרה להישאר רק בתוך המים. היא משלבת את ההצלה עם חוגי התעמלות מים שהיא מעבירה ועם הוראת שחיה.
היא מגיעה מבית חרדי מבני ברק, ואפשר להגיד שאצלה זה גנטי. אמא שלה הידרותרפיסטית, מטפלת במים, שנחשפה בעבודתה להתעמלות מים, והציעה לבתה לנסות. ציפי, שכבר הייתה בתיכון, התרצתה, והתלהבה מהבריכה ומעולם התעמלות המים, עד כדי כך שהיא למדה את התחום ונהייתה מורה להתעמלות מים.
תוך כדי העבודה בבריכות, היא נחשפה לעוד מקצועות בתחום שנשאבה אליו לפתע. היא נזכרת: "הייתה הצעה של לימוד מצילות ונפתחה קבוצה חרדית. מאוד גירה אותי להיות מצילה – לשבת על שפת הבריכה ולראות אנשים נהנים, ובעיקר חשבתי על זה שאראה שיעורי התעמלות ומורות להתעמלות, כי גם בשיעורי התעמלות צריך שתהיה מצילה. זה היה נשמע לי שווה – גם לצפות בשיעורים וגם להרוויח כסף תוך כדי".
בגלל שציפי הגיעה לתחום מעט באיחור, היה עליה להתאמן הרבה ובעצימות גבוהה. היא מעידה על עצמה שבשלב ההוא היא עוד לא הייתה טובה בשחייה, וודאי לא בשחייה מהירה, אך עם הרבה כח רצון והתמדה היא התקבלה לקורס – וסיימה אותו בהצלחה.
"היינו 15 בנות חרדיות שמתאמנות ביחד כדי להתקבל לקורס הצלה", היא מתארת, וממשיכה: "כשהתחלתי להתאמן לקורס ידעתי רק שחיית חזה והייתי צריכה ללמוד שחיית חתירה. אלו היו אימונים קשים מאוד, לא חשבתי שאצליח להגיע להיות מצילה, ובאמת הרבה בנות פרשו תוך כדי האימונים, ומתוך 15 בנות – נשארנו רק 7. בממוצע צריך להתאמן כשנה לפני הקורס, אבל אני התאמנתי במשך שנה וחצי כי היה לי יותר קשה והייתי צריכה להשלים פערים. הקורס הזה מאוד קשה, זה המון מאמץ פיזי והרבה כח והשקעה, וצריך להתאמן כמה פעמים בשבוע כדי באמת לעבוד בזה. בגלל שרציתי את זה מאוד לא ויתרתי".
ציפי מעידה שהמצילות החרדיות מקבלות יותר כסף על שעות העבודה שלהן: "החרדיות מקבלות יותר כסף, כי קשה להשיג מצילות לבריכות הנפרדות, אין הרבה בנות שעובדות בהצלה, אלא בעיקר בנים".
כמה זה שונה ממה שחברות שלך עושות?
ציפי: "זה מאוד אחר. זה מעניין. הרבה בנות עובדות במשרדים, הייטק, מחשבים, הוראה. כל זה בנאלי. העבודה שלי היא באמת לא סטנדרטית, וכל מי ששומע שאני עובדת בזה מתפעל ומקנא. אמא שלי דחפה אותי לזה מאוד, אבל יכול להיות שאם הייתי עוד בבית יעקב הם היו מסתכלים על זה בעין עקומה.
"אבל, לאט לאט זה נכנס יותר למיינסטרים, בנות רואות מצילות חרדיות והן גם רוצות ללמוד את זה, ובאמת כל הזמן נפתחים עוד קורסים של בנות חרדיות, ובכל שנה יוצאות 10-12 מצילות חרדיות לשוק".
"עכשיו כבר יש הרבה יותר מצילות ומורות לשחייה חרדיות, אבל לפני 5 שנים, כשסיימתי את הקורס, זה היה מוזר", חדווה מצטרפת. "אני תמיד אהבתי דברים מעניינים ושונים, אבל למי שלא הכיר אותי זה היה נראה עיסוק חריג לבחורה חרדיה. בעלי דווקא לא התרגש מזה, ואפילו התעניין, אבל לפניו נפגשתי עם בחור שהיה בהלם – יש חרדים שמצילה בבריכה זה נשמע להם כמו עבודה של חילונית. אבל, אני מקבלת את זה, יש אנשים שזה לא מובן להם", היא מסתייגת.
ניסי ניסים
עבודת ההצלה מגיעה עם אחריות עצומה – על חיים של בני אדם. במהלך השנים שלה כמצילה, חדווה נתקלה במקרים לא מעטים בהם ברגע האחרון נמנע אסון, ויש אחד שהיא מצטמררת רק מלהיזכר בו.
הייתה שנה בה אירעו מספר טביעות של תינוקות בגלגלים מסוימים, שבהם התינוקות תפוסים בגלגל ולא יכולים להתרומם במקרה שנפלו עם ראשם למים. צוות ההצלה בבריכה בה חדווה עובדת קיבל החלטה לאסור על כניסת תינוקות ופעוטות עם הגלגלים הללו לבריכה הרגילה, ולהפנות אותם עם הוריהם לבריכת הפעוטות. כשחדווה הבחינה באישה שנכנסה לאזור הרדוד של הבריכה עם תינוקה הקטן שהיה ישוב בגלגל מסוג זה בדיוק, היא התלבטה אם להורות לה לעבור לבריכת הפעוטות או לתת לה להישאר, משום שזה היה אזור נמוך של הבריכה.
"בסוף החלטתי להגיד לה לעבור איתו לפעוטות", היא נזכרת. "התקרבתי אליה, ואז ראיתי שאותה אמא דיברה עם חברה שלה, ותוך כדי היא נשענה עם הגוף שלה על חצי מהגלגל, ובגלל ההישענות שלה הילד שלה טבע, והיא עסוקה בלנהל שיחה עם חברה שלה ואפילו לא שמה לב לזה. הייתי ממש קרובה. רצתי למים וצעקתי. נבהלתי מהמראה הזה; תינוק פצפון ואמא שלו, מבלי לשים לב, מטביעה אותו. היא ישר נבהלה וקמה והתינוק התרומם והתחיל להשתעל את כל המים החוצה. זה היה מחזה נורא.
האמא דיברה עם חברה שלה, ותוך כדי היא נשענה עם הגוף שלה על חצי מהגלגל, ובגלל ההישענות שלה הילד שלה טבע. נבהלתי מהמראה הזה; תינוק פצפון ואמא שלו, מבלי לשים לב, מטביעה אותו
"אני כל הזמן אומרת לאמהות לשים לב לילדים ולהיות אחראיות. לא שווה לאבד ילדים על כזה דבר. ילד יכול לטבוע בשניות. אמא שיושבת על שפת הבריכה ונותנת לילד שלה לטייל במים, גם אם הם נורא נמוכים – מסכנת אותו. עד שהיא תקום ותוציא אותו מהמים זה עלול להיות מאוחר מדי. חייבים להיות במרחק של הושטת יד מהילד, ועדיף בכלל לא לעזוב ילדים קטנים במים", היא מוסיפה.
גם לציפי יצא למנוע טביעה. היא מתארת שרוב המקרים קורים בחוגי שחיה, כשהבנות נכנסות למים העמוקים בפעם הראשונה ומתקשות להסתדר. מקרה טביעה שזכור לה במיוחד דווקא התרחש עם אישה מבוגרת בשיעור התעמלות מים שהעבירה:
"תלמידה שלי, אישה בת 90, ישבה על הנודל ופתאום היא התהפכה, הראש שלה היה למטה. הייתי צריכה לקפוץ ולסובב אותה. ב"ה לא קרה לה כלום", היא מודה. "זו המון אחריות. צריך כל הזמן להסתכל על המים. וה' ישמור מלהחזיק טלפון בעבודה הזאת. זה אסור בתכלית האיסור".
יש לכן טיפ להורים בעונת הרחצה?
"תשמרו על הילדים- עד גיל 8 השגחת מבוגר בבריכה היא חובה", ציפי נחרצת, ומוסיפה: "עוד דבר מאוד חשוב זה לא לתת לילד עם אביזרי ציפה להיכנס למים עמוקים. עם האביזרים הללו, ילד מרגיש בטוח, הוא נכנס עם הגלגל או המצופים שלו למים העמוקים, והם יכולים לרדת ממנו, ואם הוא לא יודע לשחות – הדרך קצרה לטביעה".
"חשוב שאנשים יהיו עירניים וישמרו על הילדים שלהם בעשר עיניים. מצילה עושה את התפקיד שלה הכי טוב שהיא יכולה, אבל שכל הורה ייקח אחריות על הילד שלו", חדווה מסיימת בתחינה.