הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
בקשת הסליחה האמיתית מכילה בתוכה הקשבה כנה ואמיתית לכאב של הנפגע
בקשת הסליחה מכוונת בראש ובראשונה לנפגע. היא לא נועדה כדי לאפשר למבקש הסליחה לנקות את מצפונו, או למחוק את הכתם שהוא חש בנפשו, ולאפשר לו לחוש הקלה. זו כמובן תוצאה מבורכת של תנועת הסליחה, אך לא מטרתה. הסליחה נועדה כדי להעניק לנפגע את האפשרות להיפתח מחדש.
מה כוללת הסליחה? בראש ובראשונה היא מבוססת על הכרה. על הכרה משולשת. ראשונה בהן היא הכרה בעובדות. הפוגע אינו מתחמק או מדחיק את האירוע, אלא מנכיח אותו, והנפגע מכונן מחדש את האמון שקריאת המציאות שלו מוכרת. השלב השני הוא ההכרה שהאירוע שהתרחש הוא אירוע חמור דיו, ותגובתו הנפגעת מתאמתת. הפוגע מקבל את הדרך בה מודד הנפגע את שהתרחש, והוא מאמת את תחושתו המצולקת הקשה. החלק השלישי שבהכרה הוא קבלת האחריות: הנפגע נפגש עם העובדה שסוף סוף הפוגע מכיר בכך שהוא האחראי ואילו הוא אכן הנפגע בסיפור, ובכך הוא זוכה למה שהוא זקוק לו בשלב הראשון – הכרה.
בקשת הסליחה מטפסת גם אל הבעת הרצון לרפואת הפצעים. היא מתרוממת מעל ההכרה אל עבר העטיפה ברצון להיטיב, ולבקש את טובתו של הנפגע. משעה שהיא נערכת בכנות – יש אפשרות לפתיחת שערי סליחה.
נוסח בקשת הסליחה המקובל – ״לא התכוונתי לפגוע, אך אם נפגעת אני מתנצל״, הוא אפוא חלול לחלוטין, ואין בו דבר אמיתי כדי לשקם את הנפש. קשב מדוקדק לאמירה זו מגלה כי למעשה מדובר בפגיעה נוספת. הפוגע אומר למעשה: אני צדיק, שהלוא כלל לא התכוונתי לפגוע; הנפגע – טיפש או חלש, שהלוא למרות שלא התכוונתי לפגוע – הוא נפגע; ואני הצדיק מואיל בחסדי הטוב לבקש סליחה על אף שלמעשה כלל איני חייב בכך. דברים אלה אינם אלא העצמה נוספת של הפגיעה. בסופו של דבר לוקה הנפגע פעמיים: בשעת התרחשות הפגיעה, ובשעת סתימת פיו והשתקתו, שהלוא ביקשו ממנו סליחה, ולא נאה לו לאדם להקשיח את ליבו.
לעומת אמירות אלה, בקשת הסליחה האמיתית מכילה בתוכה הקשבה כנה ואמיתית לכאב של הנפגע, וכינונו של צער עמוק בעולמו של הפוגע. הוא אינו מתנשא, כי אם מתהלך בהכנעה וענווה, ומחפש את הדרכים הראויות לבנות מחדש את האמון עם הנפגע. הוא מכיר בכך כי את הפגיעה לא ניתן למחוק, אך אפשר לבנות על חורבותיה בניין מתחדש, שאותו משרטט האדם שנפגע. הוא אינו מקשיח את ליבו, כי אם מצליח לפתוח שערים בפני בניין מחדש, לתת אמון בדבריו של הפוגע, להכיר בכך ששקיעתן בכעס ובנטירה אינה מטיבה עימו, ואפשר שדווקא הנכונות שלו תרפא אותו, ואף תשנה את דמותו של הפוגע.
הבה נבקש אפוא סליחה אמיתית, המכוונת למי שחס ושלום פגענו בו, ונצמיח מכאן אהבה עמוקה מתחדשת. והבה נלמד גם להקשיב לבקשת הסליחה הכנה, ולהיות מסוגלים לעשות כן.
(ניצבים וילך תשפ"ג)
