הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)התורה מספרת לנו שראשיתו של תהליך הפירוד בין אברהם ולוט החל בריב שהתגלע בין רועי אברהם ולוט. תוכנו של הריב לא צוין בכתובים, אולם במדרשי האגדה השלימו את החסר: "ויהי ריב… רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה, היו אומרים להם רועי אברהם, הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין…" (בראשית רבה פר' מא).
על פי המדרש, צאנו ובקרו של לוט היו יוצאים כשאינם זמומים, וכך ליחכו ורעו גם בשדות זרים. לעומת זאת, מקנהו של אברהם היה יוצא זמום וכך נמנע מהם ללחך בשדות זרים ורק בשטחי הפקר ניתן להם לסעוד כרצונם. רועי אברהם לא שתקו על מנהגם של רועי לוט והעירו להם על כך שמדובר בגזל. אך טענתם של רועי לוט בפיהם- אין זה גזל. הפלפול המשפטי התומך בטענתם: הארץ הובטחה לאברהם, לכן, כל שטחי המרעה שייכים לאברהם. וכיוון שאברהם ערירי- לוט יורשו. ועל כן למקנהו של לוט מותר לנהוג בארץ מנהג בעלים בכל אתר.
קריאת המדרש ברובד הפשט נראית כמחלוקת בין מי שמקפיד על גזל שנגרם מכרסום שדות זרים. וכי לרועי אברהם היה פשוט שמדובר בגרימת נזק אסורה, כמפורש בפרשת משפטים: "כי יבער איש שדה או כרם ושילח את בעירו וביער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם". ידוע שלרועים בכלל יש נטייה לגזלנות שכזו, שהרי זו אחת הסיבות לכך שרועי בקר ורועים בכלל פסולים לעדות.
אולם, במבט שני מתברר שרועי מקנה לוט דווקא מסכימים שאין לגזול, אלא שהם מכניסים לתוך הדיון את השאלות הפוליטיות והמדיניות הקשורות ללגיטימיות של האחיזה בארץ כבסיס לזכותם להנות מכל הגדל בה. אם כן, יש לומר שהעמדה של רועי מקנה אברהם אף היא קשורה ברובד הזה של שאלת האחיזה בארץ. ואכן, בעיית הרעיה של מקנה בארץ מועלית בחז"ל גם בהקשר אחר שאינו גזל. וכך נקבע במשנה בבבא קמא: "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל". ומסביר הרמב"ם שהסיבה לכך היא מפני שפושטין לשדות, כלומר, מזיקים לשדות. אין מדובר בגזל, שהרי גזל אסור גם בחו"ל. איסור גידול בהמה דקה בארץ הוא מפני הנזקים שגורמות אלו לצמחיה ולסביבה ובכך שהן פוגעות בישוב הארץ. אמנם, יש הבחנה בין בהמה דקה לגסה וברור שיש מרעה שמיטיב את הקרקע בביעור קוצים וכדומה. אך ניתן ללמוד מכאן שמבחינת האדמה יש חשיבות להגדרת שטחי מרעה ולייעוד שטחים שונים לצרכים מגוונים. ויש עניין בהימנעות מניצול הקרקעות ושעבודן לעריצות הרועים.
ומכאן טעותם העמוקה של רועי מקנה לוט. ירושת הארץ אינה בעלות בקרקע במובן של זכויות מלאות. האחיזה בארץ היא מחויבות. היא מחויבות להשבחת הקרקע, מחויבות להגנה על אוצרותיה ולהפיכתה למקום מלבלב ופורח. נקודת המבט של לוט היא נהנתנית, חסרת אחריות ומשולחת רסן. העדר הזמם הוא ביטוי מוחשי לכך. נקודת מבט זו מעידה כאלף עדים שהארץ אינה שלהם. המחלוקת בין אברהם ולוט היא למעשה על טיב האחיזה בארץ, האם היא בסך הכל עוד נדל"ן, או שמא היא בית. המחויבות של האחיזה בארץ אינה מסתיימת בהגנה על המשאבים הטמונים בסלעיה ובאדמתה. החיבה לארץ וירושתה מחייבים איפוק וריסון גם בתחומי המוסר והאתיקה בכלל. אלו גם מוודאים שתימשך.
(לך לך תש"פ)
