האם חובה על הגר לדעת או לקבל את המצוות?

הליך הגיור כולל שני מושגים שונים: הודעת המצוות וקבלת המצוות. שניהם מהווים את תשתית מעשה הגיור, אולם חשוב לחלק בין הודעת המצוות שכרן ועונשן לבין קבלת המצוות. כפי שהסביר הרב אליעזר ולדינברגר בשו"ת שרידי אש: "ונראה שצריך לחלק בין הודעת המצוות לבין קבלת המצוות, שקבלת המצוות היא שהוא מקבל על עצמו את כל המצוות וזהו עיקר הגירות… והודעת המצוות היא שמודעים לו שכרן ועונשן וזה אינו מעכב" )חלק ב, סימן ק"ה).

ההכנה לקראת גיור דורשת ידע, רגש ומעשה. ראשית, יש צורך בידיעה של האמונה היהודית שהגר מאמץ לליבו, את האמונות והדעות המהוות את התשתית הרעיונית של היהדות וכן של המצוות וההלכות המעשיות. ידיעת המצוות היא הבסיס בכדי שהגר יוכל להחליט מתוך ידיעה והבנה למה הוא מצטרף ומה הוא מקבל על עצמו. אבל, הידע איננו מספיק, יש צורך גם ברגש, בחכמת הלב ובזהות יהודית. השלב השלישי בהכנה לגיור, הוא המעשה. כלומר, היישום של הידע והרגש בחיי היום יום באורח החיים היהודי.

כאשר אדם בא להתגייר יש שלב ראשון של הודעת המצוות; רקע והסבר על מהי היהדות ולאיזו מסגרת הגר מצטרף. חז"ל מסבירים במסכת יבמות: "מודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ומזכירין לו איסור חלב, חומרת שבת וכן מזכירין לו מצוות לקט, שכחה ופאה" (מ"ז, א), והרמב"ם מוסיף שמודיעין לו "עיקרי הדת שהם יחוד ה' ואיסור עבודה זרה" (הלכות איסורי ביאה, ריש פי"ד). הודעות המצוות היא מעשה אינפורמטיבי, כדי שהגר יידע מה תוכנה של היהדות ואם יחליט לפרוש הרי שהרשות נתונה לו, "גר שבא להתגייר, אומרים לו: מה ראית שבאת… ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, מאי טעמא? דאי פריש נפרוש", כלומר שידיעת המצוות יכולה להיות סיבה לכך שהגר ישקול לחזור בו מכוונתו להתגייר.

הודעת המצוות היא שלב חשוב בגיור, הבא להסביר למתגייר מה נדרש ממנו כדי להיות יהודי, אם הוא לא יידע במה הוא מתחייב הרי שהוא יוכל לטעון שהייתה כאן אי הבנה ולא לכך הוא התכוון כאשר ביקש להיות יהודי. כפי שכתב הסמ"ג: "כדי שלא יאמר אחר מכאן: 'אילו הייתי יודע כן לא הייתי מתגייר'" (מצוות לא תעשה, קט"ז), או בשפתו הפיוטית של הרב יצחק אלברצלוני מחכמי ספרד: "יקבלוהו ויודיעיהו קצת מצוות קלות וחמורות פן יחזור ברוחו ויאמר מה עשיתי? לא אוכל ללכת באלה. כי לא ניסיתי". כך או כך, הודעת המצוות מלמדת שהצטרפות ליהדות צריכה להיות מתוך מודעות וידיעה.

מעניין הדבר שהן בהודעת המצוות והן בקבלת המצוות, לא הכמות קובעת אלא הכוונה והמחויבות הכללית. מתוך דברי חז"ל והפוסקים ברור שאין הגר נדרש לעבור על כל שולחן ערוך או לסיים ש"ס ופוסקים ואף לא להכיר את ההלכה על כל פרטיה ודקדוקיה, אלא מודיעין לגר מעט מאד מסך הכל מכלול המצוות שבתורה שבכתב ותורה שבעל פה. הרמב"ם מסביר שאין צורך להרבות בכמות של הודעת המצוות "שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך הטובה לדרך רעה, שבתחילה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים" (איסורי ביאה, י"ד, ה"ב).

ייתכן גם מצב שגר יקבל על עצמו תורה ומצוות מבלי שהודיעו לו כלל את מצוות התורה, אבל הוא קיבל את מצוות התורה באופן כללי מתוך רצון אמיתי להיכנס לדת היהודית ולעם היהודי. וכך נפסק בשולחן ערוך, שאם בית הדין פסח על שלב הודעת המצוות לגר, "או שלא הודיעוהו שכר המצוות ועונשן ומל וטבל בפני שלושה, הרי זה גר" (יו"ד, רס"ח, יב) והוסיף על כך בעל המגיד משנה: "וזה פשוט שאין הודעת המצוות מעכב בדיעבד".

הרב משה פינשטיין מתאר מצב מיוחד בו ניתן במקרים מיוחדים לצרף גרים גם מבלי שהם יודעים כלל את מצוות התורה: "ואף שודאי מקבלין גרים אף שלא ידעי רוב דיני התורה, שהרי מודיעין אותם רק מקצת מצות, ופשוט שאף רוב דיני שבת אין מודיעין אותן וגם מצינו עוד יותר שאף שלא ידע הגר שום מצוה הוא גר… הרי שגם אם לא הודיעוהו שום מצוה, אף לא עיקרי האמונה, ומכל מקום הוא גר כיוון שקבל עליו לעשות כל מה שהיהודים צריכין לעשות, וזה סגי לגירות" (יורה דעה סימן קנז). כלומר, שקבלת מצות היא גילוי דעת ורצון להיכנס בדת יהודית ולקיים מצוותיה, למרות שיכול להיות מצב שהמצוות אינן ידועות לו כלל. כדברי בעל שרידי אש: "היינו עצם הקבלה בדרך כלל, שמכניס את עצמו בעול המצוות שנצטוו ישראל. ואעפ"י שאינו יודע פרטי המצוות, מכל מקום נחשב לקבלה, כיון שמקבל על עצמו בדרך כלל לשמור דיני התורה". ללמדנו שחיסרון הידיעה אינו מעכב את הגיור, אבל חיסרון הכוונה כן מהווה עיכוב בגיור. מבלי להיכנס להגדרת המושג של קבלת המצוות, הרי שברור לכל שיש צורך בקבלת מצוות כללית ועקרונית כחלק מהאקט הדתי של גיור. קבלת מצוות פירושה הבנה עמוקה שלאחר הגיור המצוות מחייבות את האדם היהודי.

המועד הנכון של הודעת המצוות הוא בראשית הליך הגיור, במפגש או היכרות הראשונית עם בית הדין. כיום, שתחילת הגיור נעשה באמצעות לימוד באולפן גיור, נדמה לי שהלימודים והשיעורים באולפן הם הבאים להסביר לגר מהי היהדות והם מהווים את היישום המודרני של הודעת המצוות.

(פנחס תשפ"ב)