הדוסים מדברים גבוהה גבוהה על אחדות (פנימית, כמובן), ערבות הדדית וכדומה, אבל מפוצלים כמו אמבות, בעוד שאת האיחודים עושים במרכז-שמאל
הילכו שניים יחדיו?
לאיחוד גנץ וסער מטרה ראשונה ברורה; למנוע מגוש נתניהו להגיע ל-61. ומכלל זה, כמובן, משמע הצעד השני- להרכיב ממשלת אחדות לאומית בראשות בני גנץ. קשה, קשה מאוד, אבל לא לגמרי מופרך. החרדים, לפחות החלק הליטאי, כבר לא נעולים על נתניהו. כלומר, אם לגוש שלו לא יהיה 61, הכל פתוח. הישיבה באופוזיציה מעייפת וגם לא משתלמת. בטח, לא בכל מחיר. שומעים את זה בקולו של גפני, ולא רק הוא. מה שבטוח, שבעקבות איחוד גנץ-סער, גם אם הסקר הראשון בעקבותיו לא הראה על באזז רציני, שם עוד מקווים לשיפור המגמה; לחציית ה-20 מנדטים. להתקרב ממש ל'יש עתיד' של יאיר לפיד. אם זה יקרה, הקרב הדו-ראשי; נתניהו-לפיד, ייהפך לתלת-ראשי. זה של גנץ יצטרף לחגיגה. אמרנו, שהחרדים האשכנזים הם אופציה לאיחוד הזה. אם הם כן, ברור מי לא. לא מתן כהנא (אף שפורסם כאילו ניהל שיחות עם גדעון סער) המהווה 'סדין אדום' בעיניי החרדים בגלל מתווי הכשרות והגיור שלו (למרות שבתכלס', לא יצא מהם הרבה או כלום), לא יועז הנדל שגם הוא 'לא עביר' אצל החרדים בגלל מלחמתו ב'קווים הכשרים' של הסלולריים בציבור החרדי, וגם לא צבי האוזר. בני גנץ זוכר לשני האחרונים איך ברגע האמת נטשו אותו והלכו עם 'תקווה חדשה' של סער. ולא שכחנו. איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר. מחוזר הן ע"י גנץ את סער, הן ע"י יאיר לפיד, ואפילו ע"י מפלגת העבודה. (לא אבסורד? מה, אין עמדה ברורה לכאן או לכאן?). נכון לעת סגירת הגיליון, הבחור טרם החליט. כמה כיף להיות מחוזר. אבל עוד לפני החיזוקים ברשימה. גנץ וסער נראו במסיבת העיתונאים שלהם סבבה. אחוקים. אבל לא שמענו תכלס'. מה מדיניות רשימתם בעניינים הבוערים שעל סדר היום; חיזוק ההתיישבות ביו"ש, פינוי מאחזים, חידוש השיחות מול אבו מאזן (נראה שגנץ להוט, סער ממש לא), מערכת המשפט, יוקר המחייה, דת-מדינה וכדומה. ואיך לא- כן נתניהו (כשותף בממשלה) או לא? בתכלס', זה אמור לעניין לא פחות, בהתחשב בכך שגנץ וסער הגיעו כ"א מ'בית מדרש' פוליטי אחר, אפילו אחר מאוד. ראינו בממשלה היוצאת מה קורה כשמגיעים לנקודות האמתיות. פיצוצים. האם זה מה שצפוי גם הפעם? כך או כך, בעיתוני השבת יתפרסמו, מן הסתם, סקרים למכביר. זה אולי מעניין ופיקנטי, אבל לך תבנה עליהם כשלבחירות נותרו עוד קרוב לארבעה חודשים. תזכורת; בזמנו, כשגדעון סער הכריז על הקמת מפלגתו 'תקווה חדשה' נתנו לו הסקרים 17 מנדטים. לבנט בזמנו שלו נתנו 24 מנדטים. ומה יצא בסוף, ידוע.
על הכוונת של ביבי
איך חולפת לה תהילת עולם. פעם, וזה לא היה כל כך מזמן, איילת שקד כיוונה, ואף נתפסה בקרב חלק מהציבור, במי שבהחלט לא מן הנמנע שמכינה עצמה להתמודדות על תפקיד ראשת הממשלה בעתיד הלא ממש רחוק. איפה זה ואיפה מצבה היום ב'ימינה' (נכון לעכשיו), המדשדש בסקרים פעם למעלה (מאחוז החסימה) ופעם למטה (מאותו קו אחוז החסימה של להיות או לחדול). עפ"י מיכאל שקד, הפרשן הפוליטי של תאגיד כאן, יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, מנסה וינסה לפגוע בה ככל שיוכל. סיבה אחת- הוא מעריך שהסיכוי שהיא תישאר מתחת לאחוז החסימה גבוה, כך שעדיף מבחינתו שהיא תבזבז כמה שפחות קולות לימין, כלומר, שתתייאש ותפרוש עוד לפני הבחירות ("אני רצה עד הסוף", אמרה השבוע), וסיבה שנייה- גם אם רשימתה (שעוד לא ברור מי שם) תעבור את אחוז החסימה, נתניהו לא ממש בטוח שהיא תמליץ עליו לראשות הממשלה, למרות שבהתבטאויותיה היא ממש ממש לא שוללת זאת, ואף להיפך. מה שנקרא, אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי. אלה ימים קשים, ימים של חשבון נפש לא פשוט לאיילת שקד, שהפעם, גם אם תסתכל שמאלה, לא תמצא שם את נפתלי בנט שימשוך את העגלה המקרטעת. הכל יירשם לזכותה או לחובתה. עור של פיל- הכרחי במצב הזה.
מי ירוץ עם האות ב'?
זוכרים את האות ב' בקלפי? זו שמזוהה יותר מכל עם מה שהיה פעם המפד"ל? ובכן, תזכורת למי ששכח. בבחירות האחרונות לכנסת, נתנה יו"ר ה'בית היהודי', חגית משה, את האות המיתולוגית הזו לשימוש 'ימינה' שהיתה אז בראשות נפתלי בנט. (בטוח שבזכות האות הזו קיבלה אז 'ימינה' כמה וכמה קולות ממבוגרים שהאות הזו נכנסה לדי.אן.איי שלהם וכל הצבעה אחרת היתה גורמת להם תחושת בגידה). וכעת, כשבחירות שוב מתרגשות, הופס, שאלה- מה יהיה עם האות הזו? האם מישהו בכלל רוצה אותה בחזרה? איך כתוב אצלנו? "אלה רצים ואלה רצים…". אז נכון לעכשיו (כלומר, הורדת הגיליון לדפוס, שלישי בערב), גם 'ימינה' רצה לבחירות וגם 'הבית היהודי' רץ בנפרד. למי שייכת האות ב"? האם 'ימינה' בראשות איילת שקד תחזיר ל'בית היהודי' את האות 'שלה'? (בהנחה שברגע האחרון לא יהיה איחוד בין שתי הרשימות). חגית משה נשמעת אופטימית. בריאיון לרדיו 'קול ברמה' הסבירה חגית משה כי בבחירות שעברו "תמכנו ב'ימינה' מבחוץ כשהיה ברור שבנט יקים ממשלת ימין, נתנו לבנט את האות ב' לכנסת ה-24 בלבד. יש לנו הסכם ואני מאמינה ששקד יותר אמינה (מבנט, מ.ז) בקיום הסכמים. שקד רוצה מפלגה רחבה וזו זכותה, אני רוצה מפלגה סרוגה. אני מציעה שיתחילו לסקור את הבית היהודי". אפרופו 'הבית היהודי', מרכז המפלגה שהיה אמור להיות ביום רביעי ובו, בין השאר, להצביע על מועמדותו של יוסי ברודני לעמוד בראשה, נדחה ליום שני הבא בגלל ביקור ביידן. חשש לפקקים בדרך מירושלים לנחלים, אתם מבינים. בנוסף, בית הדין של התנועה קיבל את העתירה נגד תוספת של כמה עשרות חברי מרכז שהוסיפה היו"ר חגית משה. אקשן. אז נכון לעכשיו, מול איחוד במרכז-שמאל, יש לנו במגזר חמש מפלגות (בינתיים); הבית היהודי, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם וימינה, ועוד לא דיברנו על הליכוד והאחרות. על הבידול של 'הבית היהודי' מול מפלגתו של סמוטריץ' אמרה חגית משה: "הבית היהודי תרוץ בבחירות הקרובות. לא כל הציבור הסרוג זה מפלגת הציונית הדתית, יש את המיינסטרים שאין לו למי להצביע. יש ציבור גדול שמאס בקצוות ובקיטוב". משעמם לא יהיה.
מי טרף את הקלפים?
כמה לא מפתיע. הדוסים מדברים גבוהה גבוהה על אחדות (פנימית, כמובן), ערבות הדדית וכדומה, אבל מפוצלים כמו אמבות, בעוד שאת האיחודים עושים במרכז-שמאל. מקרה גנץ-סער, השבוע, מוכיח. נחזור לימין-ימין. מפלגת 'הציונות הדתית' בראשות סמוטריץ' מקיימת זה שבועות מפקד והכריזה על פריימריז ב-23 אוגוסט. רק אז, מבחינתה, יסגרו את האיחוד עם האחרות. 'עוצמה יהודית' בראשות בן גביר, שותפתה הטכנית, לכאורה, כמו גם 'נעם' של ח"כ אבי מעוז, גם הוא באותה רשימה משותפת אד-הוק, אינן משתתפות באותו מפקד, אלא מקיימות מפקד עצמאי משלהן. הן סמוטריץ' והן בן גביר מדברים (לפחות לתקשורת) על החשיבות שילכו ביחד. בן גביר אפילו הכריז כי סמוטריץ' מוביל וצריך להמשיך להוביל את הרשימה (מה שלא מחייב כמובן מי יהיה השר הראשון), אבל נראה שהם מתקשים להסכים על הרכב הרשימה. לא רק זאת, סמוטריץ' ובן גביר אפילו לא מדברים ביניהם. בלשון הילדים 'ברוגז', כבר שבועיים. בן גביר טוען שסמוטריץ' לא עונה לו לטלפון כבר שבוע. (אולי נגמרה הבטרייה?). מזל שיש טוויטר. בן גביר מרגיש (כנראה בצדק) כי פעילותו בכנסת והתנהלותו בחודשים האחרונים זוכה לאהדה רבה מאוד בציבור הימני, ולכן מציע ריצ'-רץ'. אחד שלך, אחד שלי. סמוטריץ' ממש לא מתלהב מהרעיון. עפ"י מקורבים, לכל היותר הוא מוכן לתת לבן גביר 30 אחוז מהרשימה. בן גביר, אולי טירון יותר בפוליטיקה, אבל פראייר הוא לא. מצד שני, הוא גם עובד לא רק מהבטן, אלא גם מהראש. הוא מבין, שככל שהמרכז-שמאל מתאחד, הסיכוי שהימין-ימין יצליח להרכיב ממשלה הולך ומתרחק. ואז, עלול לקרות לו ולימין-ימין כולו, מה שקרה, להבדיל, למשה רבנו. הגיע עד שערי הארץ, אך פנימה (לקואליציה/ממשלה הבאה) לא ייכנס. בבוקר שאחרי ההודעה הרשמית על איחוד גנץ-סער, כינס יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר מסיבת עיתונאים בה טען: "סער וגנץ עושים מה שצריך מבחינתם. הם ממקסמים את הכוח, יוצרים חיבורים ורוצים לנצח את הימין. בעוד שבשמאל מתאחדים ומתחברים, דווקא אצלנו בימין העניינים מדשדשים". אז מה עושים? בן גביר הציע שוועדה חיצונית תבחן את הכוח של כל אחת ואחת של המפלגות ובהתאם לזה תורכב הרשימה. מתי ייפול לסמוטריץ' האסימון? הערכה שלי- בסוף הם יסתדרו. לא חבל על העכרת האווירה?
מכשירים את השטח
'יתד נאמן', בטאונה של 'דגל התורה', במאמר מערכת יום שלישי: "היהדות החרדית איננה ימנית ואיננה שמאלנית- היא מונחית דעת תורה. אנחנו לא שמאל ולא ימין". מאי משמע? לא מחוייבים לימין.
(פנחס תשפ"ב)
