כל עוד ישנם אנשים שמוחים על חוסר הצדק בעולם, הרי שעדיין יש צדק בעולם
בני אדם הם כנראה היצורים היחידים שיכולים לתעב את בני מינם. אין הכוונה לדעות שליליות על אדם או קבוצה מסוימים, אלא על האנושות ככלל. לא ידוע לנו על כלבים, קופים או אריות שסבורים שכל בעלי החיים מסוגם הם רשעים ומושחתים – אבל לא מעט בני אדם משמיעים טענות דומות כלפי המין האנושי. "תאמין לי, כולם רעים, כולם מנוולים, אין צדק, אין אכפתיות, אין כלום". כראיה לכך הם מצביעים על מעשי הזוועות והרוע הרבים שנעשו על ידי בני אדם במהלך ההיסטוריה, ועל פרשיות הפשע והשחיתות המתפרסמות חדשים לבקרים. ישנם אף המרחיקים לכת ומתארים את האנושות כווירוס או זיהום על פני כדור הארץ, ואף ממליצים על הפסקת ילודה מוחלטת שתוביל להכחדה מרצון של המין האנושי.
ובאמת, יש לצערנו לא מעט אמת בטענות אלה. אין אף מעשה זוועות שניתן להעלות על הדעת ולא נעשה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה, וגם אנשים נורמטיביים ונחמדים עשויים להתגלות כמפלצות כאשר הם משיגים כוח שמשחרר אותם מהתלות בחברה. אבל באופן מפתיע, דווקא אלה המבקרים בחריפות ופסימיות את האנושות, חושפים ומעצימים את הטוב שבה. הכיצד? משום שאילו בני האדם היו מושחתים לחלוטין – אף אדם לא היה חושב להעביר ביקורת על כך! התנהגות כוחנית, אלימה ואכזרית הייתה נתפסת כמו המצב הטבעי והפשוט, וכולם היו פשוט משלימים אתו בלי להרגיש שמשהו פה לא בסדר. אריות וזאבים אינם מרגישים שיש בעיה מוסרית בטריפת בעלי חיים אחרים. אם בני אדם מרגישים שהאנושות היא פגומה מבחינה מוסרית – הרי שיש להם חוש מוסרי, מצפון שמאפשר להם להבדיל בין טוב לרע ולהוקיע את הרע. ואם יש לבני האדם מצפון כזה, מוכח שהם לא לגמרי מושחתים.
כגודל המחאה והזעקה נגד הרוע שבעולם, כך גודל תחושת הדרישה המוסרית שמובילה למחאה זו. עומק הרע מגלה את עומק הטוב. לבני האדם יש יכולת להביע מחאה מוסרית לא רק נגד יחידים אלא גם נגד החברה בה גדלו והתחנכו, מה שמראה שהחוש המוסרי אינו רק עניין של חינוך והבניה חברתית, אלא משהו עמוק הרבה יותר. לכן, כל עוד ישנם אנשים שמוחים על חוסר הצדק בעולם, הרי שעדיין יש צדק בעולם, ולו בליבותיהם. ואם כן יש תקווה לאנושות.
(מטות תשפ"ב)