הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)בשנת 1888 פעל בלונדון רוצח סדרתי ידוע לשמצה, שזכה לכינוי "ג'ק המרטש", בעקבות מכתבים שנשלחו על ידיו לכאורה למשטרה. ג'ק המרטש הפך למעין אגדה, בשל המסתורין שאפף אותו והעובדה שזהותו האמיתית לא התגלתה מעולם. מאות תאוריות הועלו לאורך השנים בניסיון לפתור את התעלומה, וכל חוקר הציג מועמד אחר לתפקיד, והביא ראיות וטיעונים לאשמתו. היו גם שטענו שמדובר במספר רוצחים, או באשה, או בקונספירציה של בית המלוכה, או של הבונים החופשיים וכן הלאה.
ולמה זה חשוב? משום שלאחר קריאת התאוריות השונות על ג'ק המרטש לומדים להתייחס בקצת יותר חשדנות לתאוריות היסטוריות או ארכיאולוגיות למיניהן, שאינן מגובות בממצאים חד משמעיים אלא נשענות על השערות בלבד. כל תאוריה כזו בפני עצמה יכולה להיראות משכנעת, עד שהופכים דף ומגלים שיש עוד עשרות כמוה, משכנעות לא פחות. נתקלתי גם במאמר בו טען החוקר שג'ק המרטש היה לא אחר מאשר הפילנתרופ הידוע פרדריק שרינגטון; רק לאחר שהביא ערימה של ראיות לאשמתו של הלז, הבהיר החוקר שכמובן שזהו הבל גמור, שנועד רק להראות עד כמה קל להמציא סיפורים מופרכים על בסיס כמה שאלות, חשדות וראיות נסיבתיות.
הדברים אמורים בעיקר כלפי השערות מהשערות שונות, שחלקן מפורסמות בספרים ובמאמרים אקדמאיים, העוסקות בהיווצרותו של עם ישראל ובאופן בו נכתבה התורה. כמה סיפורים מלומדים כאלה יש לנו! עם ישראל יצא ממצרים או בכלל לא ירד לשם, או שחלקו הגיע ממצרים וחלקו מאזור סוריה; הוא לקח את האל שלו מהמצרים, או מהמדיינים, או המציא אותו בעצמו; התורה נכתבה בימי יאשיהו, או בימי עזרא, או התגבשה מתעודות שונות לאורך הדורות, או שכתב אותה בן דוד של משה שגם לו קראו משה; וכן הלאה. כל מי שקרא קצת ספרות מחקרית מכיר את התאוריות הללו. חלק מהן יכולות להיראות משכנעות לכשעצמן, אלא שהן סובלות מתסמונת ג'ק המרטש: יש עוד עשרות כמוהן, ואף אחת לא נראית מוצלחת יותר מכולן. לאף אחת אין "אקדח מעשן" שיכריע סופית בנושא.
במצב כזה, כל שנותר לנו לעשות הוא להישאר עם המסורת הקדומה, שאינה נשענת על השערות וניחושים של חוקרים אלא על הזיכרון ההיסטורי של עם שלם. הרוצה להוציא ממנה, עליו הראיה. (וישלח תשע"ח)
