פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
במאמר הקודם הצבענו על מוקדים בולטים להתנגשות בין תפיסות פמיניסטיות לבין המסורת היהודית הדתית. היום נעסוק בגישות השונות להתמודדות עם הקונפליקטים הללו. בדברים הבאים, אני משלב בין ניתוח שלי לבין ניתוחיהן של תמר רוס ושל חנה קהת (תמר רוס, ארמון התורה ממעל לה-על אורתודוקסיה ופמיניזם, תל-אביב: עלמא ועם עובד, 2007; חנה קהת, פמיניזם ויהדות-מהתנגשות להתחדשות, תל-אביב: משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 2008).
- הגישה המסורתנית-פונדמנטליסטית-מהותנית:
בבסיס גישה זו עומדות שתי הנחות יסוד:
- הטקסטים המקראיים וגם המאוחרים יותר בחז"ל ובספרות ההלכה המבטאים את העליונות הגברית על הנשית, מבטאים אמת נצחית שמולה ערכים מערביים עכשוויים, כולל הפמיניזם נדרשים לסגת אחור. הפמיניזם הדתי הורס את המסורת הדתית היהודית בת אלפי השנים.
חשוב להדגיש: עמדות מסורתניות אינן עמדות מסורתיות, וזאת משום שהמסורת אפשרה שינוי בתפיסות ובדרכי החיים באמצעות פרשנות יצירתית. לעומתה, מסורתניות לא אחת מקבעת עמדות מסוימות כמוחלטות. לעתים היא מקדשת כיוונים מסוימים. לעתים היא "ממציאה מסורת" (כמו למשל שמחצית מעם ישראל למד תורה ומחצית היה בצבא-מה שאין לו כל בסיס היסטורי).
מסורתניות מזוהה במחקר לא אחת עם עמדות פונדמנטליסטיות (מונח אחר שיש המעדיפים להשתמש בו: "דתיות חזקה") בדתות השונות: נצרות קתולית ופרוטסטנטית, ובמיוחד אוונגליסטית (שמשם הגיע הזיהוי העצמי כ"פונדמנטליסטים" בשנות ה-1920' על רקע המאבק בתפיסות מדעיות מודרניות ובראשן האבולוציה), אסלאם סוני ושיעי, יהדות חרדית וחרדית-לאומית (חרד"לית), סיקיות, הינדואיזם ועוד. נטייה פונדמנטליסטית (חשוב לציין שאין תופעה פונדמנטליסטית אחת, אלא יש בה כפי שציינו חוקרים ידועים סוג של "דמיון משפחתי" [במונחי ויטגנשטיין] בין זרמים בדתות שונות) רואה את העולם בגווני שחור ולבן, קדוש וטמא, רואה את המערב הליברלי כמחריב את המסורות התרבותיות והדתיות הראויות וכו'. לא במקרה אחת הסוגיות המרכזיות בעיצוב תפיסות פונדמנטליסטיות היא שלילת המהפכה הפמיניסטית ותפישתה כחלק מ"זיהום" מערבי שמוביל להרס המשפחה, למיניות שלוחת רסן, לשימוש בגלולות ובפניה נרחבת להפלות הנתפשות כרצח או קרוב לכך.
- קיימים הבדלים טבעיים מהותיים והיררכיים בין גברים ונשים. הבדלים אלה אינם תלויי תרבות. וכך, גברים מתאימים יותר מטבעם ללימוד תורה ולהעמקה בה; נשים נוטות יותר לפטפטנות, שטות ופתיינות; נשים בדרך כלל אינן מסוגלות לקבל החלטות קרות וחותכות הנדרשות ממנתחים, שופטים, אנשי צבא וכדומה. לכן רק גברים יכולים להיות רבנים, דיינים או מאידך לוחמים ביחידות קרביות.
- הגישה האפולוגטית: נטייה לראייה חיובית של שוויונות ביחסים בין גברים ונשים. בה בעת ניסיון לקרוא בדרך אפולוגטית אל תוך הטקסטים והתפישות המסורתיות את הנורמות המודרניות, כך שבעצם תפישות שנראות היום כ"מובנות מאליהן" בכל הנוגע למעמדן ולזכויותיהן של נשים, בעצם לא תמצאנה כסותרות את המסורת הדתית מהתנ"ך דרך ההלכה. לכל היותר מה שנדרש הוא לפרש מחדש את הכתובים לאור הנורמות המקובלות כראויות בימינו. כך הרי עשו חז"ל במדרשי ההלכה והאגדה, הרמב"ם בפרשנותו הפילוסופית הרציונלית מזה, והמקובלים, מזה.
- הגישה הביקורתית/ רביזיוניסטית: ניסיון לא להתעלם מהניגודים החריפים בין העולה מטקסטים ומסורות מקובלות ומקודשות לבין הערכים והמציאות בעולם שעבר מהפכה פמיניסטית. אלא שכאן צריך להבחין בין שתי תת גישות:
- דחייה או התעלמות מתפישות ונורמות שובניסטיות ביהדות: גישה זו רואה בנורמות של העבר בסוגיות שונות הקשורות ביחסי גברים-נשים, נורמות שעבר זמנן ושאין לראות בהן מקור סמכות ואף לא מקור השראה. גישות מעין אלו מקובלות בעיקר בזרמים חילוניים ורפורמיים שאינם מחויבים למסורת ולמוסדות ההלכתיים ומעמידות במרכז את האוטונומיה וחופש הבחירה האנושית כמקובל בעולם מערבי מודרני.
- קריאה הלכתית רביזיוניסטית של המסורת היהודית: גישה זו מאפיינת פמיניסטיות אורתודוקסיות וקונסרבטיביות ביקורתיות המנסות לשמור על מחויבות דתית, תוך כדי חתירה מודעת לשינוי משמעותי ועמוק (רביזיה) בתפישות מרכזיות בעולם ההלכה בכל הנוגע לשוויון בין גברים ונשים. כך בנושאים כמו מינויים ציבוריים של נשים, לימוד והוראת תורה על ידי נשים, השתתפות נשים בטקסים דתיים, פירוש פמיניסטי של התורה והתלמוד מחדש ושל תפיסות יסוד תיאולוגיות ביחס לא-ל ולעולם.
המשותף לשתי תת הגישות הביקורתיות בניגוד לגישה האפולוגטית הוא שמדובר בגישה שאיבדה את התמימות והנאיביות כמקובל בעולם מודרני ועוד יותר בפוסט מודרני. לכן, יש הכרה ברורה בניגודים החריפים שבין תפיסות וטקסטים במסורת ההלכתית ביחס לנשים לבין הנורמות הנתפסות כראויות בימינו. לא נעשה כל ניסיון לטעון שהמסורת בעומק הכתובים בעצם אמרה את מה שאנו אומרים. בד בבד נעשה ניסיון לאתר קולות צדדיים, לעתים מושתקים, שהיו קיימים כבר בעבר ולהפוך אותם מדעת מיעוט לשביל הרבים.
במאמר הבא אי"ה נפתח בנושא הראשון: דמותן של נשים במסורת היהודית.
(דברים תשפ"ב)
