פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
פמיניזם והלכה-ה'
בטור זה ננסה לשרטט את מוקדי וזירות הקונפליקט בין המסורת היהודית ההלכתית לבין התפיסות הפמיניסטיות, שבהם נעסוק בהרחבה בהמשך הסדרה:
1. מעמדן של נשים כפי שעולה מסיפורי התנ"ך ומחז"ל: בריאת חוה מצלעו של האדם והקללה שהתקללה בעקבות חטא עץ הדעת של "והוא ימשול בך" (בראשית, פרקים ב ו-ג). שוליותן היחסית של נשים בתנ"ך ומעמדן הנמוך בהשוואה לגברים שהם השחקנים וה'גיבורים' העיקריים, ורק הם נספרים במנין בני ישראל, רק מתעצמים בהיבטים שונים בעולמם של חכמים. וכך, אם בתנ"ך בכל זאת יש לא מעט "גיבורות", גם בעולם פטריארכלי (ארבעת האמהות, מרים, דבורה, רות, אסתר ועוד)- בעולמם של חכמים צריך להתאמץ מאוד כדי למצוא נשים בעלות משקל (רחל רעייתו של רבי עקיבא, ברוריה רעייתו של רבי מאיר, ילתא, רעייתו של רב נחמן; בתו של רב חסדא ורעייתו של האמורא הידוע רבא הן אולי הדוגמאות הבולטות, אבל משקלן רחוק מרחק רב מזה של הגיבורות המקראיות).
2. נורמות, וציוויים בתורה המנוגדים לחלוטין לערכי יסוד בעולם פמיניסטי: המעמד הנחות של האישה אל מול הגבר עולה במקומות, בהקשרים ובהיבטים שונים בתורה. אביא רק מספר דוגמאות בולטות: מכירת הבת על ידי אביה לשפחה; נישואיה של הבת על ידי אביה או אחיה; דינה של אישה סוטה; אישה נשואה או ארוסה המקיימת יחסי מין עם גבר שאינו בעלה שדינה מוות, בניגוד לגבר נשוי או מאורס שאין עליו סנקציות אם הוא מקיים יחסי מין עם אישה פנויה; אנס הנענש בכך שהוא צריך לשאת את האישה הנאנסת על ידו; אשת יפת תואר הנלקחת בכפיה במלחמה; חוסר שוויון בין הגבר והאישה בכל הנוגע לחלוקת הנכסים ולירושה.
בעקבות השינוי העצום במעמד הנשים בחברות מערביות עליו עמדנו בתחילת הסידרה, הנורמות ועולם המושגים של התורה בהקשר של מעמד האישה יכולים להיתפש כלא ראויים וכלא רלוונטיים. כיצד הדבר ייתכן אם התורה היא דבר הא-ל ונצחית?
חשוב לציין כבר בשלב זה שבנושאים אחרים ההלכה, כבר בעולמם של חז"ל, התמודדה עם דילמות ערכיות הקשורות לפער שבין ציוויי התורה לבין עולם הערכים שלהם, כגון בנושא עונשי מוות, "עין תחת עין", "בן סורר ומורה", ועוד באמצעות מדרש הלכתי היוצר דרך הפרשנות מציאות אחרת. בהמשך הסדרה נבחן את מידת היכולת לדרוש מחדש את ציוויי התורה גם בהקשר של מעמד האישה ביהדות.
3. סוגיות שונות בעולם ההלכה שבהן מעמדן של נשים נחות משל גברים: היכולת של נשים להעיד ולשפוט; היכולת של נשים להנהיג ציבור; הבעל ה"קונה" את אשתו מזה והשלטון הגברי על הנשים בכל הנוגע לגירושין, ובעיקר בכל הנוגע לנשים עגונות, מזה; מעמדן השולי של נשים בטקסים דתיים: עלייה לתורה ובכלל מעמד האשה בבית הכנסת כולל מקומה בעזרת הנשים השולית, אמירת קדיש, זימון, קריאת מגילה, ועוד.
וכאן חשוב לציין שמצד אחד, הקונפליקטים המוצגים בסעיף הזה חמורים פחות מאשר אלו שהוצגו בסעיף הקודם, שכן מדובר בעולם ההלכה שהוא "מדרבנן" (מדברי חכמים) ולא "מדאורייתא" (מהתורה), ולכן פחות חמור במשקלו. אולם מהצד השני, דווקא בשל כך, מדובר לא אחת בקונפליקטים שקיימים גם היום. גם במציאות שבה אנו לא נתקלים באב המוכר את בתו לשפחה, אנו כן נתקלים במציאות של קשייהן של נשים עגונות, כשהבעל יכול לקיים יחסי מין ולהביא לעולם ילדים שלא ייחשבו "ממזרים" גם כשהוא נשוי, ובכך שהעולם הטקסי הדתי רואה את הנשים כשוליות.
4. מעמדן של נשים בסידור התפילה:
עם כל החשיבות של התנ"ך והתלמוד כשני הטקסטים המכוננים בקנון היהודי, בסופו של יום, הטקסט היותר משמעותי ביומיום לרבים ורבות מהציבור העממי, היה סידור התפילה לימי חול, לשבתות ולחגים. סידור התפילה לא היה רק חלק מהעולם הטקסי (ריטואלי). הוא היה טקסט המבנה תפיסות יסוד ביחס לאדם מישראל, ליחסיו עם הא-ל ועם העולם הלא יהודי, למשאלותיו, לכוח ההישרדות שלו בתנאי גלות קשים ועוד.
לכן, העובדה שהשיח בסידור מופנה לגברים ולא לנשים ואפילו העבודה שהא-ל נתפס בדמות זכר, מנציחה את הדומיננטיות הגברית בשפה הדתית וממילא במידה רבה גם ב"עולם החיים" ה"מובן מאליו" (במונחי הסוציולוגיה הפנומנולוגית). הדוגמה הבולטת במיוחד לעליונות הגבר על האישה בסידור התפילה היא הברכה היומיומית בברכות השחר לגברים: "שלא עשני אישה" אל מול הברכה לנשים: "שעשני כרצונו".
בהמשך הסדרה נדרש לקונפליקטים הללו בהרחבה.
(מסעי תשפ"ב)
