פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
על פי המסורת, בארה של מרים נגנזה בים כינרת אולם היא משפיעה במקומות רבים
דמותה של מרים המנהיגה, הנביאה והלוחמת, מופיעה הרבה בטקסטים יהודים לאורך הדורות. אתמקד בשני היבטים:
א. מרים כגואלת בטקסטים מימי הביניים: בעקבות הפסוק במיכה ו, ג-ד, על משה אהרן ומרים שלוחי ה' להנהגת העם, ובעקבות המקורות המדרשיים, שבהם עסקנו בשני הטורים הקודמים, כותבים שונים בימי הביניים הרחיבו על מקומה וחשיבותה של מרים. כך למשל, בקובץ תשובות של רב שרירא גאון מגדולי גאוני בבל (המאה העשירית) המובא בחיבור "מעשה רוקח" המיוחס לרבי אליעזר מוורמייזא (1240-1160) באשר למנהגים הקשורים לשולחן הסדר בליל הפסח נאמר: "ועוד שאלו על ב' תבשילין, והשיב, זכר לב' שלוחים משה ואהרן ששלח הקב"ה במצרים. ויש משימים עוד תבשיל אחד זכר למרים שנאמר 'ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים'" (מעשה רוקח, סימן נט, עמ' יז).
בפירוש ההגדה לרבי דוד הנגיד נכדו של הרמב"ם (המאה ה-13) נאמר שהמשפט בהגדה 'עבדים היינו לפרעה במצרים' מקורו בכך שה' גאל את ישראל ממצרים: "בזכות מרים שהיו שנותיה קכ"ו שנים כמנין 'עבדים'. ובזכות מה שעשתה עמהם בשעה שנולדו, שהיתה מן המילדות […] ומסרה נפשה להריגה ועברה על מצות פרעה" (מדרש רבי דוד הנגיד על הגדה של פסח, ירושלים תשמ"א, עמ' מז).
בנוסחאות שונות של התפילה הנמצאות בגניזה בקהיר מוזכרת מרים כגואלת בגאולת מצרים. כך גם בפיוט לחזן להקפה השלישית בהושענא רבה של רבי יצחק השניר מחשובי הפייטנים בפרובנס בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13: "אהרן משה ומרים, אשר צעדם לא מעד, שלושה המה מיטיבי צעד. לשלושה אלה נסמכו בניך, ובכל עבודה קשה, עמודיהם שלושה ואדניהם שלושה" (מובא אצל יעל לוין, "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים", בתוך: טובה כהן (עורכת) אשה ויהדותה-שיח פמיניסט-דתי עכשווי, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2013, עמ' 257-256).
ב. בארה של מרים בפרשנות וביצירה היהודית לדורותיה:
פרשנים מרכזיים בימי הביניים קישרו את הפסוק בבמדבר כ,א על מותה של מרים לפסוק ב' "ולא היה מים לעדה". וכך אומר למשל רש"י לפסוק: "ולא היה מים לעדה – מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים". רבנו בחיי מוסיף את הסיבה לכך שבזכות מרים הייתה הבאר במהלך נדודי ישראל במדבר: "כשמתה מרים נסתלק הבאר, כי היה הבאר בזכות מרים, שהיה לה זכות המים ממשה, שנאמר: (שמות ב, ד) "ותתצב אחותו מרחוק". ומה שנסתלק עתה במיתתה ראיה שבזכותה היה עמהם, ומכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר" (רבנו בחיי, במדבר, כ, א).
אחד מגדולי הפייטנים, רבי אלעזר הקליר (ארץ ישראל, המאה השביעית) בפיוטו להושענא רבה: "למען תמים בדורותיו" הקשור בתפילה להורדת גשמים, מתייחס לבארה של מרים באחד הבתים: "למען נביאה מחולת מחנים/ לכמהי לב הושמה עינים/ לרגלה רצה עלות ורדת באר מים" הבית מרמז על מספר היבטים בגדולתה של מרים: היותה נביאה, הייתה עיניים לעם (כלומר סוג של מורה לתורה, הסנהדרין נקראים "עיני העדה") ובאר המים שהייתה לעם ישראל במדבר בזכותה (עידית ברטוב, דמותה של מרים הנביאה בספרות העברית החדשה: מנהיגה, משוררת, מורדת, עבודת מ.א, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ה, עמ' 163).
על פי המסורת, בארה של מרים נגנזה בים כינרת אולם היא משפיעה במקומות רבים. וכך למשל בספר ההלכה הידוע "כל בו" מתקופת הראשונים נאמר שבארה של מרים שנמצאת בים הכינרת סובבת במוצאי שבת בכל הבארות ויש לה סגולות רפואיות רבות ולכן נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת (כל בו, סימן מא).
דמותה של מרים בספרות העברית החדשה:
דמותה של מרים מופיעה בסיפורים ובשירים שונים בספרות העברית החדשה (סיפור ידוע הוא "בארה של מרים" של עגנון הצעיר. להפניות שונות ראו, עידית ברטוב, דמותה של מרים, שם). אביא כאן רק דוגמה בולטת אחת: הנוסח של אחד מאבות הספרות וההגות העברית החדשה, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי לאגדה על בארה של מרים. מרים מופיעה כמנהיגה שווה לאחיה, משה ואהרון, שבזכותה הייתה באר מים לעם, והיא הייתה מאירה כלבנה (מ.י. ברדיצ'בסקי, "בארה של מרים", בתוך: צפונות ואגדות, תל-אביב: הוצאת עם עובד, תשכ"ז, עמ' כז). מעניין לציין שגיבורת הרומן המרכזי של ברדיצ'בסקי נקראת-ולא במקרה-מרים, שכן יש באופיה תכונות דומות למרים כגון נחישות, אומץ ואצילות (צ. כגן, רומן גמור, ירושלים, תשנ"ז, עמ' 84).
(חיי שרה תשפג)
