כל הפוסטים של פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן

פרשת השבוע, בהר, נפתחת בנושא חובת השמיטה והיובל, שתיים מהמצוות החברתיות המרכזיות בתורה. המרכזיות של מצוות השמיטה באה לידי ביטוי

בפרשת השבוע מופיע אחד הציוויים המשמעותיים ביותר בתורה: איסור חילול השם וחשיבות קידוש השם: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְו‍ֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'.

פרשת קדושים נפתחת בציווי: "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי

פרשת השבוע, 'משפטים', מלאה בחוקים העוסקים ביחסים בין האדם לחברו. ברצוני להתמקד במצווה אחת בפרשה ובהשלכותיה הרעיוניות וההתנהגותיות בכלל, ובחברה

בפרשת השבוע, 'שמות', נפגשים אנו לראשונה בדמות החשובה ביותר בתולדות עם ישראל ואחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית – משה.

  בעקבות היומיים הראשונים של "מלחמת שמחת תורה" הנוראה שנפתחה ולא במקרה, חמישים שנה ויום אחד אחרי פרוץ מלחמת יום

בטור הקודם ראינו שבאופן עקרוני נשים יכולות לעלות ולקרוא בתורה, אבל  משום "כבוד הציבור" מנעו זאת מהן. בטור זה נעסוק

המשך סעיף 2: הטעמים לפטירת נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן: בטור הקודם עמדנו על שלושה מהטעמים הבולטים לפטור נשים ממצוות

עמדת הרמב"ם בנושא: בטור הקודם ראינו את עמדת הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת קידושין דף כט, לפיו הכלל שמופיע במשנה ש"כל

מבוא: השתתפות נשים במצוות ובטקסים דתיים פחותה בהרבה משל גברים. נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, כלומר, התלויות בזמן, כמו