כל הפוסטים של פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן

  בעקבות היומיים הראשונים של "מלחמת שמחת תורה" הנוראה שנפתחה ולא במקרה, חמישים שנה ויום אחד אחרי פרוץ מלחמת יום

בטור הקודם ראינו שבאופן עקרוני נשים יכולות לעלות ולקרוא בתורה, אבל  משום "כבוד הציבור" מנעו זאת מהן. בטור זה נעסוק

המשך סעיף 2: הטעמים לפטירת נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן: בטור הקודם עמדנו על שלושה מהטעמים הבולטים לפטור נשים ממצוות

עמדת הרמב"ם בנושא: בטור הקודם ראינו את עמדת הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת קידושין דף כט, לפיו הכלל שמופיע במשנה ש"כל

מבוא: השתתפות נשים במצוות ובטקסים דתיים פחותה בהרבה משל גברים. נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, כלומר, התלויות בזמן, כמו

יותר ממאה שנים לאחר מתן זכות הצבעה לנשים במדינות רבות במערב, עדיין קיים פער משמעותי בין גברים ונשים בתפקידים ציבוריים

נחתום את הדיון בסוגיה זו בהתייחסות למהפכה הגדולה בעשרות השנים האחרונות ביכולת של אישה להורות הוראה כפוסקת הלכה או כ"דוברת

דמות מיוחדת בתנועת 'המזרחי' שתמכה במעורבות נשים בחיים הציבוריים גם כבוחרות וגם כנבחרות הוא הרב יהודה ליב זלוטניק (אבידע, פלונסק

בטור הקודם עסקנו בגישתו של הראי"ה קוק כנגד בחירת והיבחרות נשים לתפקידים ציבוריים שהוצגה להנהגת 'המזרחי' בראשית ימי המנדט, והיא

נפנה כעת לדיון על דיינות נשים בספרות האחרונים. כאן יש כבר עמדה שלילית ברורה.  ראש וראשון היה רבי יוסף קארו