פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
הציונית הדתית לא העמידה את אפשרות הגיור עפ"י הגישות היותר מקלות הקיימות בהלכה כדרישת "ייהרג ואל יעבור"
כפי שנאמר במאמר הקודם, מתוך כ-350,000 עולים לישראל שאינם יהודים לפי ההלכה שעלו לישראל מברית המועצות לשעבר בשלושים השנים האחרונות, רק כ-30,000 התגיירו בין השנים 2016-1996. נתון זה בולט במיוחד כאשר משווים אותו לכמות המתגיירים מקרב עולי אתיופיה. קהילת יהודי אתיופיה בארץ מונה כ-150,000 נפש, כשכ-90,000 מתוכם נולדו באתיופיה ומתוכם התגיירו באותן השנים כ-46,000 גברים ונשים (נתנאל פישר, "הגיור בישראל מהקמת המדינה ועד לשנות האלפיים" בתוך: ידידיה צ' שטרן ונתנאל פישר (עורכים), גיור ישראלי, חזון. הישגים. כישלונות. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2018, עמ' 141).
מדוע מפעל הגיור של עולי ברית המועצות לשעבר לא המריא? בין הסיבות לכך ניתן למנות את הגורמים הבאים:
- הקושי הגדול בתהליך הגיור: במערכות הלימוד לקראת גיור נדרשת השתתפות בכ-400 שעות לימוד במשך כשנה. בין הדרישות ניתן למנות את חשיבות הנוכחות בתפילות ועמידה בקשר קבוע עם משפחה מאמצת. כמו כן קיימת תחושה עמוקה בקרב הקהל הפוטנציאלי לגיור כי המערכת הדתית, ובמיוחד החרדית, אינה באמת מעוניינת בהם ואין טעם להתחיל בכלל בתהליך המתיש הזה.
- החברה הישראלית ברובה אדישה לסוגיית הגיור. בקרב החילונים, העולים שאינם יהודים לפי ההלכה, אבל משתלבים בחברה הישראלית, משרתים בצה"ל ושומרים על טקסים יהודיים שונים כחלק מזהותם הישראלית, נתפשים כיהודים. בנוסף, הסוגיות שתופשות את תשומת הלב בתחומי ביטחון, כלכלה, פוליטיקה ועוד, גורמות לכך שסוגיית הגיור נתפשת כלא מרכזית. בקרב המתגיירים הפוטנציאלים, העדר הלחץ החיצוני להתגייר חובר לקשיי הגיור וגורם לכך שרובם אינם שוקלים גיור.
- הדרישה לשמור מצוות ולשלוח את הילדים לבתי ספר דתיים היא מכשול מרכזי ברצון להתגייר. בעיני רוב המתגיירים הפוטנציאלים, הם חשים כבר כיהודים וגם נתפשו כיהודים בארצות מוצאם, שם העובדה שאין להם אם יהודיה, לא שינתה דבר. כמו כן הם לא מבינים מדוע הם צריכים להיות שונים מרוב הישראלים היהודים שאינם שומרי מצוות לפי ההלכה. מבחינתם, זהותם היהודית היא קודם כל לאומית ותהליך הגיור שמדגיש את ההיבטים הדתיים שבזהות היהודית, מרחיק אותם מהרצון להתגייר.
(ולדימיר ( זאב) חנין, "גיור וחברה: מדוע מערך הגיור אינו ממריא?" בתוך: ידידיה צ' שטרן ונתנאל פישר (עורכים), גיור ישראלי, חזון. הישגים. כישלונות. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2018, עמ' 59-37).
כישלון מפעל הגיור מונח קודם כל לפתחה של מדינת ישראל ושל ממשלותיה. המדינה שיכולה הייתה לכפות מנגנון גיור ממלכתי במסגרת ההלכה אך פתוח ומאיר פנים, כשלה במשימה לאומית מרכזית זו. אמנם הוקם מערך גיור אך לא ניתנו לו הכלים המתאימים לבצע מפעל גיור נרחב.
כשפונים אנו מהמדינה ומוסדותיה לקבוצות התרבותיות המרכזיות בישראל. כאן בולטים מנהיגי הציבור החרדי והציבור הציוני הדתי. העולם החרדי, בעיקר האשכנזי, בחר כהרגלו לאמץ את הכיוונים המחמירים בדרישות לגיור, וזאת מתוך ראייה שממוקדת בקהילה החרדית ולא בעם ישראל בכלל. הרטוריקה החרדית ממשיכה לדבר על דאגה ל"כלל ישראל", אולם זו רטוריקה יותר ממציאות. רוב העם היהודי אינו רלוונטי בפועל לציבור החרדי ולמנהיגיו המנהלים את "הגיטו החרדי" כאילו הוא עם ישראל האמיתי. לעתים הם גם מתייחסים לחלק מהציונות הדתית והמסורתיות המזרחית כ"עם ישראל", אבל העולים מחבר המדינות לא זכו ליחס דומה.
המנהיגות הציונית הדתית שחלקה ובראשם הרב דרוקמן התגייס למשימה הלאומית הזו באומץ ולא אחת היו שספגו התקפות ועלבונות כמו הרב דרוקמן עצמו, בכל זאת לא העמידה את אפשרות הגיור על פי הגישות היותר מקלות הקיימות בהלכה כדרישת "ייהרג ואל יעבור". אחת הסיבות לכך היא שבקרב רבני הציונות הדתית הייתה מחלוקת עד כמה ניתן להקל בדרישות המופנות ביחס למתגיירים. אולם מעבר לכך חשוב לציין כי מנהיגות הציבור הדתי לאומי בעשרות השנים האחרונות מעמידה רק נושא אחד כ"ייהרג ואל יעבור": ההתיישבות ביהודה ושומרון ומניעת נסיגות משטחי ארץ ישראל. אף אחד מהתחומים האחרים החברתיים וההתנדבותיים בהם פועלת רבות הציונות הדתית-ואפילו לא הסוגיה של המאבק בעוצמה של המערכת המשפטית שצברה תאוצה בעשור האחרון- לא זוכה למעמד-על זה של ארץ ישראל בשטחי יהודה ושומרון (ובעבר גם בעזה). בכך התאפשר לממסד החרדי להשתלט על סוגיית הגיור.
ה"פספוס" הגדול ביותר בסוגיית הגיור הוא היישום החלקי של המלצות הועדה בראשות פרופ' יעקב נאמן, שהוקמה ביוני 1997 על ידי ראש הממשלה נתניהו. על כך בטור הבא.
(שמות תשפ"ב)
