איך נהיים דומים לקב"ה?

דמותו של האדם מושפעת ממה שהוא סוגד לו

"ה' אֱלֹקיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב" (דברים א, י).

"אמר להן: היום אתם ככוכבים, אבל לעתיד לבא "לרב": אתם עתידים להיות דומין לרבכן. כיצד? כתיב כאן 'כי ה' א-להיך אש אכלה' וכתיב בישראל לעתיד לבא (ישעיה י) 'והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה'".

המדרש מסתכל על הפסוק ועל הדימויים שיש בו. עם ישראל מדומים לכוכבים. הדימוי לכוכבים כמסמל את מספרם הרב של בני ישראל, מוכר לנו עוד מהבטחת ה' לאברהם בבראשית טו: "הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ".

המדרש ממשיך וקורא את הפסוק על פי שפת הדימויים. המילה 'לרב' מופרדת כאן מהכוכבים. היא אינה הסבר לשאלה במה דומים ישראל לכוכבים, אלא דימוי חדש: "לרב" אתם עתידים להיות דומים לרבכם, כלומר לקב"ה. מצד אחד – הרעיון נשמע תמוה: ישראל יהיו דומים לקב"ה? אלא שבדיוק כמו שהדימוי לכוכבים אין משמעותו זהות ודמיון בכל הפרמטרים, כי אם הפרמטר אחד, כך הדמיון לקב"ה, יכול להתמקד בנקודה מסויימת – כוח האש (ויש בכך אולי גם כדי להסביר לנו את משמעות בריאת האדם בצלם אלוקים).

"א"ר לוי בר חמא: ומה מי שעובד עבודת כוכבים הרי הוא כמותו, שנאמר: (תהלים קטו) "כמוהם יהיו עושיהם וגו'" מי שעובד להקב"ה, לא כל שכן שיהיה כמותו? ומנין? שכך כתיב: (ירמיה יז) "ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו'".

דברי ר' לוי בר חמא מוסיפים מימד נוסף: הדמיון לה' קשור בעבודת ה'. דמותו של האדם מושפעת ממה שהוא סוגד לו. אמור לי מה הערכים שמובילים את חייך, ולמה אתה מתמסר – ואומר לך מי אתה. זהו גם שורש התנגדות התורה לעבודה זרה: היא לא נתפסת רק כצורת פולחן, אלא שהשחתה של הנפש, של צלם אלוקים שבאדם.

"דבר אחר, א"ר אבא: לעתיד לבא עתיד מחיצתן של צדיקים להיות לפנים ממלאכי השרת והם שואלים להם מה הלכות חידש הקדוש ברוך הוא היום".

דברי ר' אבא יכולים להתייחס לשילוב שבין "לכוכבי השמים" לבין "לרב". תהיו קרובים לקב"ה ככוכבי השמים, קרובים יותר מן המלאכים ומשליחיו של הקב"ה. במה תבוא לידי ביטוי הקרבה? יש כאן שימוש מופלא במובן הראשוני של המילה "לרב" במובן של "רבכם", והקב"ה אכן מצוייר כאן כרב, המחדש הלכות שיש ללמוד ממנו ולהעביר הלאה. זהו הביטוי לקרבה לקב"ה: מי ששומע ראשון את ההלכה ישירות מפי רבו, הוא הקרוב אליו ביותר. הוא הראשון בשרשרת המסירה, ומעביר אותה, במקרה זה, למלאכי השרת.

(דברים תשפ"ב)