לפעמים ניתן ללמוד מהחיות

יש תקופות שבהן האדם מידרדר לתהומות מוסריים, ואפילו החיות עולות עליו ברגישותן המוסרית

פרשת מסעי מונה את מסעות ישראל במדבר, ומכינה אותם לשלב הבא: הכניסה לארץ ישראל, הירושה והנחלה.

אחת ההנחיות החשובות נוגעת לסכנת עבודה זרה: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם… וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֘רֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרְר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ".

מדרש במדבר רבה לוקח אותנו אל אחת התקופות בקורות הארץ, בהן התגשמה ההשפעה הרעה של עבודה זרה: "זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לה, יא): מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ,  "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ": אָמַר לָהֶם הַקָּב"ה לִמְּדוּ מִפָּרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ […] (מלכים א יח, כג).

מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, אָמַר לָהֶם בַּחֲרוּ שְׁנֵי פָּרִים תְּאוֹמִים מֵאֵם אַחַת, הַגְּדֵלִים עַל מִרְעֶה אֶחָד וְהַטִּילוּ עֲלֵיהֶם גּוֹרָלוֹת אֶחָד לַשֵּׁם וְאֶחָד לְשֵׁם הַבַּעַל. וּבָחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד, וּפָרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ מִיָּד נִמְשַׁךְ אַחֲרָיו, וְהַפָּר שֶׁעָלָה לְשֵׁם הַבַּעַל נִתְקַבְּצוּ כָּל נְבִיאֵי הַבַּעַל וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה וְלֹא יָכְלוּ לָזוּז אֶת רַגְלוֹ.

עַד שֶׁפָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לֵךְ עִמָּהֶם, הֵשִׁיב הַפָּר וְאָמַר לוֹ לְעֵינֵי כָל הָעָם, אֲנִי וַחֲבֵרִי יָצָאנוּ מִבֶּטֶן אַחַת, מִפָּרָה אַחַת, וְגָדַלְנוּ בְּמִרְעֶה אֶחָד, וְהוּא עָלָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל מָקוֹם וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עָלָיו, וַאֲנִי עָלִיתִי בְּחֵלֶק הַבַּעַל לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי.

אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ פָּר פָּר אַל תִּירָא לֵךְ עִמָּהֶם וְאַל יִמְצְאוּ עֲלִילָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עַל אוֹתוֹ שֶׁעִמִּי, כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ עָלֶיךָ. אָמַר לוֹ וְכָךְ אַתָּה מְיַעֲצֵנִי, שְׁבוּעָה אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתִּמְסְרֵנִי בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, כו): וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וּמִי נָתַן לָהֶם, אֵלִיָּהוּ […]  לְכָךְ כְּתִיב: "מַלְפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ".

"וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ" אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְּדוּ מִן הָעוֹרְבִים שֶׁהָיוּ מְכַלְכְּלִין אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ד): וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכְּלֶךָ שָׁם.

וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעֶרֶב, מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים אוֹתָם עוֹרְבִים לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַחְאָב לְהוֹצִיא מִשֻּׁלְחָנוֹ כְּלוּם בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ צַדִּיק, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הֱוֵי: "מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ."

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְּדוּ מִפָּרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ וּמִן הָעוֹרְבִים וְאַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים לְהִסְתַּכֵּל בָּם…"

הבהמות ועוף השמים מזהות מטבען את מי שברא אותן, ומחויבות לו. הן אינן מתפתות להליכה אחרי עבודה זרה המשחיתה את הנפש ואת המידות.

יש תקופות שבהן האדם מידרדר לתהומות מוסריים, ואפילו החיות עולות עליו ברגישותן המוסרית.

(מסעי תשפ"ב)