הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')הניסיון האחרון בו התנסה אברהם אבינו היה, לדעת רוב המפרשים, ניסיון העקדה. אולם רבנו יונה מפרש שהניסיון האחרון היה קבורת שרה. לדבריו, הניסיון היה בכך שאחרי עשרות שנים של הליכה בארץ והבטחות ששמע מהקב"ה על ירושתה, אין לאברהם אפילו ד' אמות כדי לקבור את זוגתו, ולמרות זאת אין לו ביקורת כלפי בוראו.
מדוע היה צורך בניסיון קבורת שרה, הרי לאחר עקידת יצחק נאמר לאברהם: "עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱ-לֹהִים֙ אַ֔תָּה", ואף רבנו יונה סבור שניסיון העקידה "היה הניסיון הגדול שבכולם" (אבות ה, ג)?
רבינו יונה לא הביא מקור לדבריו, אך נראה להביא תימוכין לשיטתו מפרשנות חז"ל לדברי השטן בעניין איוב שאמר ל-ה': "רבש"ע, שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם, שאמרת לו: 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה', ובשעה שבקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה, ולא הרהר אחר מידותיך" (ב"ב טז, א). מדברי הגמרא נראה שניסיון קבורת שרה היה הגדול שבניסיונות, שהרי דווקא אותו הביא השטן כדוגמה לצדיקותו המוחלטת של אברהם.
אציע שלוש הבחנות שיש בהן כדי להסביר את מעלתו של ניסיון הקבורה לעומת הניסיונות שקדמו לו: א. כל הניסיונות התמקדו בפעולות מעשיות, ואילו בקבורת שרה הניסיון הגדול הוא בהרהור, ואין האדם שולט על הרהורי הלב כפי שהוא שולט במעשיו. ב. כל הניסיונות הסתיימו תוך זמן קצר, ואילו ניסיון הקבורה נמשך לכל החיים. ג. כל הניסיונות הסתיימו בכי טוב, ואילו הקושי שחווה אברהם בניסיון קבורת שרה נותר במלוא עוזו.
ואילו, ניסיון העקדה נמשך אמנם שלושה ימים, ודרש נכונות לפעולה הקשה מכל, אולם בתום ימים אלה הוא הסתיים באחת, ובלי אבחת סכין על צווארי יצחק. ניסיון קבורת שרה, לעומת זאת, כלל לא הסתיים. הקושי שחווה אברהם נותר בלתי פתור, ובלבו עלול היה להישאר ההרהור האסור. הארץ הובטחה בהבטחה כפולה, אבל הוא שילם תמורה כפולה ומכופלה עבור מערת המכפלה.
ניסיון העקדה דרש היענות לצו הא-ל בביצוע הקרבה דתית יוצאת דופן, ואילו ניסיון הקבורה התרחש בחיי החולין, ויצר התמודדות יום יומית עם קושי מתמשך לאורך כל חיי השגרה. מבחינה מסוימת קל יותר לאדם לעמוד בניסיון הרואי ולבצע פעולה חד-פעמית של מסירות עילאית, מאשר לעמוד איתן בניסיון בנאלי, ולהתמודד עם אתגר קשה המתמשך עוד ועוד.
חז"ל הצביעו, כמדומני, על תופעה אנושית זו כשדיברו על חנניה, משאל ועזריה שהפילו עצמם לכבשן האש על קידוש השם. חכמים אמרו שאילו היו מכים אותם, הם לא היו עומדים בכך, והיו משתחווים לצלם (כתובות לג, ב). ייתכן אפוא שאדם יהיה מוכן להשליך עצמו לשריפה, אך לא יהיה מסוגל לעמוד בסבל מתמשך של ספיגת מכות.
גם בארצנו, אנשים מגלים מסירות נפש בעתות מצוקה, אולם נתפסים לקטנות ואינם מסוגלים להתעלות בזמני שגרה. דורות החלוצים והמייסדים הפריחו שממות ועמדו במשימות של העפלה ובנייה, התיישבות ומלחמות, תוך גילוי גבורה ותעצומות, ואילו דורנו לעתים נרפה במאמציו ומדשדש בהישגיו, למרות שכל היכולת והשפע בידיו.
אתגר ההתמודדות המתמדת בימי שגרה רובץ לפתחו של כל אדם. רמח"ל מגדיר את העמידה בניסיונות היום-יומיים כתמצית הקיום האנושי: "כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם ניסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד… השלווה מצד אחד והייסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים" (מסילת ישרים פ"א). (חיי שרה תש"פ)
