הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)שבוע זכויות האדם הבינלאומי עבר על נאמני התורה והמצוות ללא התייחסות כלל. סיבות רבות לדבר: ראשית, אין אנו פועלים לפי הריתמוס של תאריכים אוניברסאליים כי אם בלוח מיוחד המתחיל ב"החודש הזה לכם", ואין אנו מציינים דבר כלשהו בחיינו לאור לוח זה. ברם, אין מדובר בסיבה מבנית בלבד, כי אם בסיבה מהותית: אנו לא מעמידים את האדם במרכז. במוקד עולמנו מצוי ריבונו של עולם. פרשת מגדל בבל לדוגמה, היא פרשה שהעמידה את האדם במרכז – "נעשה לנו שם" – ואנו יודעים את אחריתו של מגדל בבל. אנו לא עושים לנו שם, כי אם מבקשים "לשכן שמו שם", וריבונו של עולם הוא המוקד סביבו אנו סובבים. מעבר לכך, אנו מדברים בשפה של שבוע חובות האדם. אין אנו מקבלים את ההנחה המוחלטת שזכויות האדם מנותקות מחובות האדם, כפי שמקובל היום בעולם. השפה האמונית שלנו מדברת על "רכישת זכויות" לאדם הראוי, ובשעה שאין הוא נוהג כך אנו מכירים כללים נוספים לחיים, כמו הקם להרגך השכם להורגו, ו"כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים". כלל זה של חז"ל גם מביא אותנו להתבונן על מה שנעשה עם עיקרון "זכויות האדם" בשנים האחרונות – הוא מנוצל שוב ושוב על ידי רשעי עולם כתחפושת להצדקת מעשי עוול כלפינו, ולפגיעה חמורה בעם ישראל. גם בתוך האומה הישראלית אין אנו שומעים עד היום את לוחמי זכויות האדם כאשר מדובר בזכויות אנשי גוש קטיף וצפון השומרון. גם אם סברו בטעות שיש להחריב את הגוש לא מצאנו אותם עומדים מהעבר השני של מחסום כיסופים וטורחים בנאמנות על זכויות המתיישבים.
ברם, ניכור זה כלפי שפת הזכויות המוחלטת אסור לו שיאפיל על החשיבות העליונה בשותפות הכלל-עולמית במאבק על זכויות האדם. דווקא בשבוע בו אנו קוראים על מכירת יוסף לעבד, אנו חייבים להביא את בשורת זכויות האדם בנוסחה המיוחד שלנו. בשורה זו מקורה בביטוי מלא הוד נורא "צלם אלוקים" – המגיר את דמות האדם על פי תורת ישראל. מעבר לכך, מצוות רבות בתורה נאמרו כחלק משמירת כבוד האדם וחירותו – מהיחס הטוטאלי של התורה כנגד שפיכות דמים, דרך איסור גניבת איש ומכירתו ועד לאיסור הסגרת עבד אל אדוניו. התורה גם לימדה אותנו כי ישנו משקל גדול לזיכרון ההיסטורי, ולהבנה עמוקה כי מי שנעשה לו עוול במשך דורות חייב לקבל על עצמו שלא לעשות עוול דומה לאדם אחר. אנו, כמי שסבלנו במשך דורות מגירושים ורדיפות, מעשי טבח ופוגרומים, איננו רשאים להישאר אדישים לעובדה שמעשים אלה נעשים כיום בעולם כלפי אחרים, ואיננו יכולים לעמוד מנגד בשעה שיש פגיעה חמורה בזכויות האדם על פני האדמה. לפיכך, יש להתבונן בעין יפה על תהליכים מסוימים המתרחשים בעולם, ולחפש את הדרכים להיות חלק מהם, בשל התאמתם העמוקה לדבר ד' ולבשורה המיוחדת שיש בתורת ישראל בזכויות אלה. גם סיפורי ספר בראשית, בהם בולטת לדוגמה העובדה שאבותינו לא העניקו מעולם מתנות אדם בניגוד לגויים שהעניקו גם עבדים ושפחות לאלה שרצו להיטיב להם, מהווים מקור לתפיסת עולם מיוחדת זו.
על כן, במקביל לשבוע זכויות האדם שיש בו הרבה מהצביעות ואין אנו שותפים בו כפי שהוא, אנו חייבים להעמיד תפיסה אמונית יותר של זכויות אדם שאסור להפר אותם דווקא בצו ריבונו של עולם, ולעשות זאת מתוך תורתנו הקדושה. בשעה שגם אנו נהיה שותפים במאבק כנגד מעשה עוול הנעשה בתוכנו בסחר בנשים, בזכויות עובדים זרים, באלימות נוראה כלפי החלש והאחר, בקו עוני העומד בניגוד לכבוד צלם אלוקים שבאדם ועוד מעשה עוול, אנו הולכים בדרכם של אבותינו שעשו צדקה ומשפט, ופעלו למען השלטתם של אלה בעולם.
וישלח תשס"ו
