ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)רביטל ויטלזון יעקבס. בת 40 (עוד לא! רק באלול), גרה בכפר הרא"ה, נשואה לנדב ואמא לחמישה. סטנדאפיסטית, כותבת ואושיית רשת
- כתיבה
מגיל צעיר מאוד הקריאה הצילה אותי. ניסיתי למצוא שמחה ואהבה בילדותי, מעט עניין והרפתקאות ואז גיליתי את עולם הספרים המופלא. ננסי דרו, חסמב"ה, שרלוק הולמס ואגאתה כריסטי. המעבר מקריאה לכתיבה היה מתבקש, אולם מצאתי את עצמי כותבת טוב יותר על החיים עצמם ועל הרגשות שלי מאשר על דמיונות - סטנדאפ
אושר גדול ויותר מזה – זכות. כיף לי לעלות על במות ולהצחיק אנשים ונשים. הורים עייפים, זוגות מותשים. לדבר אמת ולתת לכולם להרגיש בנח עם הכביסה בסלון, ההשתוללות בשולחן שבת וחוסר הסבלנות. אנשים יוצאים מההופעה כאילו הם עברו טיפול, טיפול בהלם אמנם, אבל טיפול מרפא ומשחרר - הבדיחה הכי מוצלחת
החבר של הבן שלי שאיך שהוא נכנס אליי הביתה הוא מיד אומר: "אני רעב", ואני בתגובה עונה לו: "גם אני" - אמהות
החוויה הכי עוצמתית שעברתי. עם הבנות הראשונות עוד חשבתי שאני אמציא את הגלגל, "אני אנווט". היו לי אג'נדות וחלומות ופנטזיות. הלידה השלישית המיסה את עמודי הברזל של הציניות וכאמא לשלושה קטנטנים, התחלתי את כל המסלולים מחדש. התרככתי, נפרדתי מהציניות. התעייפתי, נפרדתי מהאג'נדות. התחלתי הכל מחדש - טיפולי פוריות
תקופה שלא אתגעגע אליה. מעגלים של תקווה-תפילה-אכזבה. תקופה לא פשוטה ומלאת מתח להמון זוגות סביבנו. כמו תמיד אני בעד לדבר ולשתף, לא חייבים כמוני מול כל העולם, אבל למצוא אחות, גיסה או חברה ולתחזק מערכת תומכת שבה מותר להגיד הכל. אני מורידה את הכובע בפני נשים שמוסרות את נפשן בשביל ילד, מסכנות את חייהן בשביל להגדיל את המשפחה. אני מצדיעה לכן בנות - לשתף את כל המדינה
באתי מבית בו אבא מאוד מקפיד על פרטיות ואמא מדברת על הכל. גם אני והאיש שלי ככה, הוא אדם פרטי מאוד ואני משתפת. היום אני מספרת לעצמי שזו השליחות שלי. בעמוד הפייסבוק שלי העליתי כמעט כל נושא שלא חשבתי מעולם שאוכל לדבר עליו ככה, ולפעמים גם לצחוק, אבל לצחוק עם ולא על. דיברנו על מחלות נפש, על סרטן, שבעה. נתתי מקום לכל מי שרצה ובכל נושא. אני עושה מאמץ במה שקשור אליי ולמשפחה לדבר אותי ולא על. אני האישה אני האמא. ובמילים אחרות, ברגע שלבנות שלי יהיה פייסבוק – ביי, אני מודיעה על פרישה - הטוקבק הכי מעליב
מישהי כתבה לי שאני כל כך צרת אופקים. אמרתי לה שהיא כתבה שאני צרה ומבחינתי כל השאר זה בונוס - רגע של נחת
פעם בשנה אני מקיימת מסיבה אמהות מטורפת. השנה השתתפו בה 1000 נשים, היה לי פרויקט לארוז שקיות מתנה ולחלק להן בסוף המסיבה. הילדים שלי התגייסו לעזור, ובשלוש שעות, עם מוזיקה ברקע, הכל היה מוכן. התעלפתי לראות את הבלבוסטים שלי, ממש יורשים קטנים שלי. זה עשה לי נחת יותר מכל ציון בעולם - אומץ
בארבע שנים האחרונות אני עצמאית ועובדת ללא סוכן. אני מתמודדת מול כל מיני דברים שמצריכים ממני אומץ. לעלות על טיסה במטוס מצ'וקמק בדרך לאילת באמצע סערה, לצאת לסיבוב הופעות בארה"ב לבד, בטוחה שאני על הרכבת הלא נכונה. אבל אני גם צריכה להתמודד כל הזמן עם עצמי בכל מיני נושאים שלא תמיד פשוטים לי. מו"מ על כסף, גביית חובות והעייפות הלא נגמרת - השראה
הרבנית מיכל פרץ. מורתי ורבניתי, כשהתחלתי ללכת לשמוע את השיעורים שלה והתמסרתי לתהליך העבודה הפנימית ביחד איתה, חיי השתנו. זה היה הצינתור הנפשי הכי טוב שעברתי והוא לא מסתיים עד עצם היום הזה - מגזריות
הרשתות החבריות הצליחו לערער את החלוקה למגזרים והיום אני רואה שהתוכן המשותף מחבר בין מגזרים. זכות גדולה לחיות בדור שלנו - פוליטיקה
מי שיבטיח לי עמדות טעינה בכל גן שעשועים בישראל – יקבל את הקול שלי - היעד הבא
ספר אבל הפעם לא אוסף טורים, אלא רומן. סיפור על אמא אחת, עייפה. נשמע מוכר?
