ספיר שפרברפורים הוא חג של שמחה, קרבה אנושית וקיום מצוות שבין אדם לחברו. בעידן הנוכחי, גם הוא לא נשאר מחוץ למהפכה הטכנולוגית. וזה מעורר שאלות הלכתיות: האם משלוח מנות שנשלח דרך וולט נחשב קיום מלא של המצווה, או שחסר בו המפגש האישי שביסוד החג? האם העברת מתנות לאביונים באמצעות ביט מקיימת את רוח היום, או שמא היא מצמצמת את החוויה למהלך טכני בלבד? ומה דינן של קריאת מגילה בזום וסעודת פורים מרחוק? הרב חיים גולדברג, הרב שלמה הכט, הרב גלעד לואיס והרב דרור פלג מסבירים איך החג השמח בשנה מקבל עדכון גרסה
בעידן שבו אפליקציות מביאות את משלוח המנות עד הבית, ושידורי זום מאפשרים השתתפות במגילה ממרחק, עולות שאלות הלכתיות חדשות על קיום מצוות פורים. האם הטכנולוגיה משרתת את ההלכה או מערערת אותה? מתי מותר להשתמש בכלים דיגיטליים, ומתי הם חורגים מהגבולות.
"כמו תחפושת פורים, יש לדיגיטל מקום ותפקיד, אך הוא לעולם לא יכול להיות המציאות עצמה", מבהיר הרב חיים גולדברג. "הדיגיטל מועיל ואף הכרחי כאשר המציאות כופה מרחק: בידוד, מחלה, מרחק גאוגרפי. במצבים אלו הוא שעת הדחק הלגיטימית. אך אם נהפוך אותו לנורמה, לבחירה ראשונה מתוך נוחות, נהפוך את פורים מחג של גילוי פנים, לחג של הסתר פנים מרצון. נהפוך את החג שמחזיר את האנושיות, לחג שמעמיק את הניכור", מזהיר הרב חיים גולדברג מפני קיום מצוות החג באופן מקוון.
הרב גולדברג הוא איש חינוך, ששימש ראש הישיבה התיכונית נווה הרצוג ובני חיל. כיום הוא מנכ״ל Brit-Olam.org בראשות הרב אורי שרקי, עמותה המנגישה את ערכי עם ישראל ברחבי העולם.
"ההלכה מדגישה את הערך של 'ברוב עם הדרת מלך'. הרב מניטו הסביר שעם ישראל הוא אורגניזם חי ולא אוסף של יחידים מבודדים. חלופה דיגיטלית, ככל שתהיה מתוחכמת, עלולה ליצור בדיוק את זה: אוסף של יחידים מול מסכים, כל אחד בבועה שלו. שמירת המפגש הממשי היא שמירת הלאום כגוף חי ופועם, במיוחד כאשר אנו חיים בריבונות בארצנו ונדרשים לבנות חברה מלוכדת ומחוברת", טוען הרב.
לא לאבד את האנושיות
האיזון הנכון אינו דחיית הטכנולוגיה לחלוטין, לדבריו, אלא הפיכתה למשרתת נאמנה ולא לגברת. ניתן ורצוי להשתמש בה לייעול לוגיסטי: תיאום משלוחים, איסוף צדקה, ארגון הפצת מנות. אבל – וזה אבל גדול – את הזמן שנחסך באמצעות הייעול הזה יש להשקיע בהשתהות, בשיחה אמיתית, בהעמקת הקשר האנושי. זו ריבונות מודרנית אמיתית: היכולת להשתמש בכלים חיצוניים מבלי לאבד את הקול הפנימי, את הליבה האנושית.
"הסכנה המרכזית היא שהמצווה תהפוך לצריכת תוכן, למוצר נוח שמכניסים לעגלת הקניות הדתית", מתריע הרב. "כאשר אדם צופה במגילה בזום, הוא עלול להישאר בעמדת צרכן פסיבי, צופה במופע. לעומת זאת, כאשר הוא נוכח בבית הכנסת, הוא הופך לחלק מן הקהל הממליך, משתתף פעיל בדרמה. הטכנולוגיה, במהותה, מקדמת צרכנות; המצווה, במהותה, דורשת השתתפות. פורים דורש את הנוכחות האישית, כי הנוכחות עצמה היא המסר".
העיקרון המרכזי שצריך להנחות אותנו פשוט ועמוק כאחד: לא לתת למערכת להחליט במקומנו. "בפורים אנו חוגגים את היותנו בני חורין הבוחרים בטוב מתוך ההסתר, מתוך חוכמה אנושית", מסביר הרב. "בעידן הדיגיטלי, הבחירה החזקה והאמיצה ביותר היא הבחירה באנושיות, במאמץ, במפגש הבלתי אמצעי. זהו הייחוד הישראלי: להשתמש בקידמה הטכנולוגית מבלי לאבד את הלב האנושי, לנצל כלים חדשים מבלי להפוך לכלים בעצמנו. בפורים, מכל הימים, נבחר להיות עם הפנים – עם שבו כל אחד רואה את פני השני, מכיר בו ושמח עמו. אסור לנו לאבד את האחריות. פורים דורש לצאת מן הבועה הדיגיטלית ולהיות ריבוניים על השמחה ועל הקשרים שלנו. זו לא רק הלכה, זו זהות; זו לא נוסטלגיה, זה חזון", הוא מסכם.
"כאשר אדם צופה במגילה בזום, הוא עלול להישאר בעמדת צרכן פסיבי, צופה במופע. כאשר הוא נוכח בבית הכנסת, הוא הופך לחלק מן הקהל הממליך, משתתף פעיל בדרמה"
הטכנולוגיה אינה מכשול, היא כלי
הרב שלמה הכט הוא כלכלן ומהנדס תוכנה, מראשוני ארגון רבני ורבניות בית הלל ופעיל בארגון רבני צהר ובפורומים רבניים שונים. הוא מחבר הספר "עתידין להתחדש" (בהוצאת 'ידיעות ספרים'), העוסק בהשפעת השינויים הטכנולוגיים על עולם ההלכה. הוא מציע מבט מאוזן על המפגש בין מסורת למודרניות. מתוך ניסיון מצטבר של שנות הקורונה והמלחמה, הרב מתייחס לדילמות המעשיות שעולות בשטח ומציע הנחיות ברורות.
האם שליחת משלוח מנות באמצעות אפליקציות משלוחים כמו 'וולט' או 'תן ביס' נחשבת לקיום מלא של המצווה?
"אפשר בהחלט לקיים מצוות משלוח מנות על ידי הזמנה מאפליקציית משלוחים. הדרך הזו מממשת את כוונת ודרך יישום המצווה. לצד אלה המהדרים לשלוח משלוח מנות מקושט ואישי, יש רבים שאינם יכולים או אינם רוצים לעסוק בהכנה ובמשלוח בעצמם. במקרים אלה, הפתרון הטכנולוגי מאפשר קיום המצווה ואינו פוגע בה. יתרה מזאת, חשיבותו של הידור במצוות מתנות לאביונים רבה לאין ערוך מההידור במצוות משלוח מנות, וגם את מצווה זו אפשר לקיים דרך רשת האינטרנט".
נושא מורכב יותר הוא שמיעת מגילה דרך זום או בשידור חי. הרב הכט מתייחס לכך מתוך ניסיון מעשי: "לצערנו, עסקנו הרבה במקרים של מי שאינו יכול להגיע לקריאת מגילה בעצמו ואין לו אצלו מגילה כשרה. בימי הקורונה, כאשר המצב הוגדר כשעת הדחק, פסקתי שאפשר לסמוך על הדעות המקילות ולשמוע מגילה דרך הרדיו או הטלפון, תוך הקפדה לשמוע את הקריאה בשידור חי ולא בהקלטה. זהו היתר ברור לשעת דחק, ולא נורמה רצויה. המציאות מכתיבה לפעמים פתרונות שאינם אידיאליים, אך ההלכה מספקת כלים להתמודד איתם", הוא מסביר.
שאלה נוספת שמתעוררת בחג היא האם מוצרים קנויים וארוזים מראש, כגון קפסולות קפה, שוקולדים יוקרתיים או מארזים סגורים, נחשבים כמשלוח מנות כהלכתו. כאן התשובה פשוטה וברורה: "אין בעיה עם מוצרים קנויים מראש, ואפילו אין צורך שהם יהיו מוכנים לאכילה. ההלכה אינה מחייבת הכנה ביתית או מנות מיוחדות, והמוצרים הסטנדרטיים עונים על הדרישה", הוא קובע.
בעניין השתתפות בסעודת פורים בזום, אומר הרב: "אין מצווה של סעודת פורים ביחד עם אנשים אחרים. לכן, החבורה אינה מעלה או מורידה לעניין החיוב. מי שאינו יכול לשבת בחדר אחד עם משפחתו או חבריו, טוב יעשה אם יתחבר לסעודה דרך שידור חי, אך גם סעודה בדד מספיקה מבחינת הדרישה ההלכתית. כלומר, החיבור החברתי דרך זום הוא תוספת נעימה, אך אינו חלק מהחיוב ההלכתי. המצווה היא אישית, והטכנולוגיה יכולה לשפר את החוויה מבלי להשפיע על הקיום הבסיסי".
במצוות פורים שבין אדם לחברו – משלוח מנות, מתנות לאביונים ושמחה – האם נדרש מפגש פיזי ממשי?
"אין צורך במפגש פיזי ממשי לכל המצוות שנזכרו לעיל. אפילו בקריאת המגילה אין צורך במניין. במקרים מיוחדים, אדם עשוי למצוא עצמו לבד, והוא צריך לייצר ולחוות שמחה אישית מתוכו. בשאלת הכוונה הפנימית והשמחה בלב, מדובר בנושא מתחום הרגש והנפש. יש מי שמצליח לשמוח גם כאשר הוא לבדו, ויש מי שדווקא ההמולה וההתכנסות המשפחתית מכבידות עליו. אפשר לקיים את כל מצוות החג קיום טכני מינימלי, ויש מי שזו חובתו ולא עוד, ואפשר גם להיות כל היום בהמולה ובשמחה, ולא לצאת ידי חובה".
"ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, הפתרונות הטכנולוגיים הם יותר ויותר חלק ממשי משגרת החיים. כיוון שכך, וככל שאכן קיום ההלכה לא נפגע מהשימוש בטכנולוגיה, וגם אווירת החג מתקיימת, אין צורך להימנע מהשימוש בכלי עזר כאלה", מוסיף הרב ומציין דוגמה מעשית: סעודת פורים טרנס-אטלנטית במשפחות עולים. "במקרים כאלה, יש לשים לב לנושא הבדלי השעות ולתאריכי הפורים השונים, כדי לוודא שהשמחה והמצוות מתקיימות כהלכתן. הטכנולוגיה אינה מכשול, אלא כלי", הוא מדגיש.
אבל היכן עובר הגבול ההלכתי בין התאמה למציאות המודרנית, לבין פגיעה בצביון של פורים? הרב הכט סבור שאין צורך לשרטט גבול הלכתי כללי: "לכל מצווה ממצוות הפורים, וגם בתחומים אחרים, יש כללים משלה, ובהתאם להם אפשר להיעזר בטכנולוגיה לפי רמת הצורך הספציפי, ולפעמים ללא הגבלה. העיקרון ההלכתי הוא שימוש נבון בכלי עזר שניתנו בידינו כדי לקיים את ההלכות והמצוות בצורה טובה ומותאמת יותר את ההלכות והמצוות. הטכנולוגיה יכולה לשפר את החוויה, ולפעמים להקל על מצוקות וקשיים", טוען הרב. זוהי גישה פרגמטית ומאוזנת, שמכירה בייחודיות של כל מצווה ושל כל מצב. אין כאן דחייה גורפת של הטכנולוגיה, ואין אימוץ עיוור שלה, אלא בחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו.
"אפשר לקיים את כל מצוות החג קיום טכני מינימלי, ויש מי שזו חובתו ולא עוד, ואפשר גם להיות כל היום בהמולה ובשמחה, ולא לצאת ידי חובה"
לא להפוך את הנוחות לנורמה
"הטכנולוגיה חדרה לכל תחומי חיינו והפכה להיות חלק בלתי נפרד מאופן קיום המצוות. היא חוסכת לנו זמן, מקילה עלינו פיזית, מגיעה למרחקים שלא חלמנו בעבר, ומכפילה כמותית את הכל למספרים גדולים. אבל כידוע, אין מתנות חינם, ועל כל הטוב הזה אנחנו משלמים מחירים שאיתם צריך להתמודד ועליהם צריך לפצות", אומר הרב גלעד לואיס, רב אולפנת אמית בגבעת שמואל.
בעבר הענקת מתנות לאביונים הייתה נעשית באופן ישיר. הרב לואיס משתף סיפור מעורר השראה: "תלמידה שיתפה אותי שאצלם בבית נוהגים ביום פורים לצאת ולתת משלוחי מנות למנקי הרחובות ומתנות לאביונים לאחרים שנזקקים, עד למצב שבו היא התרגלה לומר 'בוקר טוב' מדי יום למנקי הרחובות מתוך ההכרות איתם. זה דבר שכמעט ולא קיים אצלנו היום."
כיום, כידוע, רווחת מאוד העברת מתנות לאביונים דרך ביט ופייבוקס, ולדברי הרב זה מרחיק אותנו מהמגע הישיר, מהמפגש האנושי, מקשר העין החי. "נכון שכמות הכסף שאפשר לאסוף באמצעים טכנולוגיים מגדילה את כמות הכסף שנאסף, וזה דבר מדהים", אומר הרב. "נכון שיש גם יתרון בתרומה בביט – כיום כמעט כל מעשי הצדקה הם בבחינת מתן בסתר. האדם שתורם לא פוגש את מי שמקבל, ומי שמקבל לא יודע ממי הוא קיבל. גם אם לנו, הנותנים, יש פחות התרגשות ממעשה הנתינה, עבור המקבל זה נעשה בצורה מכבדת בזכות הדיסקרטיות. ועדיין, השאלה של מיעוט המגע האנושי מטרידה: האם אנחנו משלמים מחיר רגשי ואנושי על היעילות והכמות?", מעלה הרב נקודה למחשבה.
"פעם, מצוות שבין אדם לחברו נעשו במעגל הקרוב בלבד", מרחיב הרב את הנושא. "כיום איבדנו ושילמנו מחיר בקשר האישי, אבל ההיקפים הם אדירים. אין כיום כמעט הכנסת אורחים לבית הפרטי שלנו, אבל מוסדות החסד שנותנים מענה לנזקקים בחבילות מזון הם במספרים שלא היו בעבר. מוסדות החסד כמו 'יד שרה' התחילו כמפעל חסד שכונתי ונתנו מענה לבודדים, וכיום הם מגיעים לאלפי משפחות. זהו שינוי דרמטי: מהאינטימי לממוסד, מהאישי לארגוני. יש כאן רווח עצום במספר האנשים שמקבלים עזרה, אבל גם אובדן של משהו – החום האישי, ההכרות, הקשר הישיר".
האם הכוונה הפנימית והלב יכולים להשלים על היעדר נוכחות פיזית? לפי הרב לואיס, ודאי שכן. "בגמרא סנהדרין (קו) חז"ל אומרים 'דרחמנא ליבא בעי', שנאמר 'וה' יראה ללבב' (ספר שמואל א, טז). כלומר, ריבונו של עולם רוצה לא רק את המעשה, אלא הוא מסתכל על הלב. ומסתבר שגם בני אדם רוצים את הלב. חז"ל מבחינים בין צדיק לחסיד. צדיק הוא מי שקיים את ההלכה, את המצווה, את המעשה הנכון. החסיד צירף למעשה גם את הכוונה הנכונה, את הרצון ואת הלב. הקשר האנושי, האישי והחי שבקיום המצוות הוא מדרגת החסיד. שכל אחד ישאל את עצמו שתי שאלות: האם קיימתי את המצווה? ושאלה שנייה – איך קיימתי אותה? האם רק מילאתי חובה, או שהשקעתי בה לב, כוונה, קשר?
"הנוחות לא צריכה להפוך לנורמה כאשר היא באה על חשבון הקהילה, המפגש והחוויה המשותפת. אפשר להשתמש בכלים של העולם החדש, אבל אסור לנו לאבד את הלב של פורים", מסכם הרב.
"נכון שכמות הכסף שאפשר לאסוף באמצעים טכנולוגיים מגדילה את כמות הכסף שנאסף. ועדיין, השאלה של מיעוט המגע האנושי מטרידה: האם אנחנו משלמים מחיר רגשי ואנושי על היעילות?"
פחות אריזה נוצצת, יותר תוכן
הרב דרור פלג, בוגר המכללה להלכה מבית צורבא מרבנן, מעביר שיעורי הלכה בעיר גבעת שמואל ועורך חופות וקידושין, מסכים עם דבריו של הרב הכט לגבי אישור הלכתי למשלוחי מנות הנשלחים על ידי שליח. אך הרב מוסיף ומחדד שבתכולת משלוח המנות, יש להבחין בין עיקר לטפל.
"כדי לצאת ידי חובה, יש לשלוח שתי מנות אוכל הראויות לאכילה. אין יוצאים ידי חובה בשליחת בשר או עוף לא מבושלים, שכן האוכל צריך להיות מוכן וראוי לאכילה מיידית. אין יוצאים ידי חובה בשליחת ספרים, בגדים או חפצים אחרים, אם כי ניתן לצרפם בנוסף למנות האוכל. גם קפסולות קפה או מוצרים שאינם ראויים לאכילה כפי שהם, אינם נחשבים כתחליף למנות הנדרשות".
ביחס לסעודת פורים, הרב טוען כי רוח המגילה מדגישה את ערך האחדות. "'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד', אומר המן, ומנגד נאמר: 'והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור ומשפחה ומשפחה'. לכתחילה ראוי לערוך את הסעודה באווירה משפחתית, מתוך ישיבה משותפת ושמחה. יחד עם זאת, אדם שנמצא לבד מסיבות שונות יכול לקיים את הסעודה בכבוד ובשמחה ולצאת ידי חובה. השתתפות בזום עשויה לספק מענה חברתי, אך אין היא תנאי לקיום המצווה", אומר הרב.
"נושא השמחה תופס מקום מרכזי בפורים", מתייחס הרב להיבט הרגשי. "אמנם שמחה טבעית יותר כאשר יושבים יחד, שרים ומספרים על הנס, אך אדם יכול לעורר בליבו שמחה גם כשהוא לבד. 'רוב עם הדרת מלך', אך גם שמחה פנימית היא שמחה של מצווה", הוא קובע.
מבחינת הרב פלג, הגבול ההלכתי למודרניזציה הוא ברור ופשוט: כל שינוי שמסייע לקיום המצוות ומקל עליהן מבלי לפגוע במהותן – הוא מבורך. "אך כאשר המודרנה הופכת את המשלוח לראוותני ומנקר עיניים, כאשר עיקר הדגש עובר לאריזה נוצצת ופחות לנתינה אמיתית, או כאשר קלות ראש מחליפה הודיה על הנס, כאן כבר מדובר בפגיעה ברוח החג", הוא מסכם.
"כאשר המודרנה הופכת את המשלוח לראוותני ומנקר עיניים, או כאשר קלות ראש מחליפה הודיה על הנס, זו כבר פגיעה ברוח החג"
