לעיתים חייבים מלחמת מנע

התקדמות פרויקט הגרעין האיראני, והידיעות על התקדמות המו"מ על הסכם הגרעין של ארה"ב ואירופה עם איראן, הן סיבה לדאגה. האינטרסים הכלכליים שלהן גוברים על ה'מחוייבות' לביטחונה של מדינת ישראל ולשלום המזרח התיכון. ישראל הרשמית, מציגה עמדה עקבית לאורך שנים, שהיא לא תקבל מציאות של איראן גרעינית המאיימת על קיומה. גם אם יושג הסכם הוא לא יחייב אותה והיא שומרת לעצמה את הזכות לפעול כדי לנטרל את האיום. לאחרונה, ההתנהלות של העולם בכל מה שקשור למלחמה באוקראינה, חידדה את התובנה, למי שעדיין לא היה לו ברור, שבשעת אמת ישראל לא תוכל לסמוך על עזרת אחרים, וככל הנראה תיאלץ להגן על עצמה בכוחות עצמה, ובסייעתא דשמיא.

השנה הקרובה תהיה 'שנת הכרעה' בכל מה שקשור להתהוות האיום הגרעיני האיראני. מדינת ישראל לא תוכל לעמוד מן הצד. אם האיום יתהווה ואיראן כבר תהיה בעלת יכולת תקיפה גרעינית, זה יהיה מאוחר מדי. במצב כזה אין ברירה אלא להתכונן ל'מלחמת מנע'. לא ניתן להסתמך רק על היכולת להתגונן מפני האיום או על 'מאזן אימה גרעיני' (שקיים רק לפי 'פרסומים זרים'…).

המילון למונחי צה"ל (1998) מגדיר: "מלחמת מנע – מלחמה שיזם אחד הצדדים בנסיבות הנוחות לו (בטרם נערך אויבו למתקפה עליו), כדי למנוע פריצת מלחמה בתנאים מדיניים־אסטרטגיים, העלולים להעמידו במצב של נחיתות אסטרטגית. מלחמה שכזו, יוזמים מתוך תפיסה לפיה עימות צבאי שאין סכנתו מיידית הוא בלתי נמנע, ולכן כל דחייה שלו תגרור סיכון גדול מן הסכנה המיידית לאינטרסים החיוניים של המדינה היום". גישה זו היתה חלק מתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, מראשיתה. בשנה שלאחר מלחמת העצמאות כתב יגאל אלון: "היכולת לאחוז ביזמה מקדימה היא הערובה לכושרו הצבאי של צה"ל על כל שלוחותיו והאמצעי הבדוק ביותר לכושר ההתגוננות של ישראל, ולקראתה יש לארגן ולערוך את צה"ל ביבשה, בים ובאוויר" ('מסך של חול' עמ' 76). כאשר מדינת ישראל נקטה בדרך זו היא הצליחה. כך במלחמת ששת הימים, בתקיפת הכור בעיראק, ובסוריה, ב'שלום הגליל' וב'חומת מגן', ועוד, ולאחרונה במבצע 'עלות השחר'. ומנגד הלקח ממלחמת יוה"כ שבה הורתענו מלנקוט ב'מתקפת מנע' ושילמנו על כך מחיר כבד.

לקברניטי המדינה זו לא תהיה החלטה קלה. 'מלחמת מנע' עלולה להצית מלחמה כוללת רב זירתית, קשה. אולם נראה שהאלטרנטיבה עלולה להיות קשה הימנה. גם אם יהיו כאלה שיערערו על נחיצותה ועל מחירה. לנוכח המצב הקברניטים צריכים להכין את הציבור ולאחד את כל העם.

פרשת כי תצא ממשיכה את העיסוק של התורה בדיני המלחמה מסוף הפרשה הקודמת: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ד' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וגו'" (דברים כא י). חכמים הגדירו שמדובר על 'מלחמת רשות': "'כי תצא למלחמה' – במלחמת הרשות [הכתוב] מדבר" (ספרי שם). הביטוי 'כי תצא' מורה שמדובר על 'מלחמת ברירה' שתלויה בבחירה והחלטה שלנו, ולא במלחמה שנכפתה עלינו: "כבר בלשון הפתיחה 'כי – תצא למלחמה על אויבך' – זו מלחמת התקפה ולא מלחמת הגנה לצורך הדיפת פלישה. מבקשים את האויב מחוץ לגבולות הארץ, בניגוד אל 'וכי – תבואו מלחמה בארצכם על – הצר הצרר אתכם'" (רש"ר הירש שם). 'מלחמת הרשות' משום שהיא מצריכה קבלת אישור ו'רשות' של הסמכות הבכירה – הסנהדרין (רמב"ם מלכים ה ב).

חכמים נחלקו האם 'מלחמת מנע', נחשבת כ'מלחמת רשות' או כ'מלחמת מצוה': "כי פליגי 'למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עליהו', מר קרי לה מצוה ומר קרי רשות" (סוטה מד ב).

אולם נדמה שהמחלוקת על 'מלחמת מנע' עוסקת בשלילת יכולות עתידיות, ולא באמנעה של איום קיומי שהולך ומתהווה כבר, שהוא מלחמת מצוה, כמו כל מלחמת הגנה של 'עזרת ישראל מיד צר' (רמב"ם מלכים ה א). וכן מצינו לגבי מלחמה בשבת: "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל וכו'. באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת וכו'. הגה – ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא" (שו"ע או"ח שכט ו) "רצונו לומר כשהקול יוצא שרוצים לבוא אעפ"י שלא באו עדיין" (מ"ב שם).

בסיום הפסוק הראשון בפרשה, בו פתחנו, אומרת התורה: "ונתנו ד' א-להיך בידך – אם עשית כל האמור בעניין, סוף שד' א-להיך נותנו בידך" (ספרי שם).

(כי תצא תשפ"ב)