הרב אילעאי עופרן (רב קבוצת יבנה, ראש מקד"צ "רוח השדה")
לאפשר לעבריין מין להיות חזן זו שפיכת דמה של הנפגעת, אך לחשוד בכשרים ולהעביר בגין זאת אדם מתפקיד כה בכיר, גם זו שפיכות דמים
הסיפור הבא התרחש במציאות, אם כי לא בקהילה בה אני מכהן כרב. סיפורים כמוהו מתרחשים לא מעט לצערנו, והדילמה שתתואר להלן, היא מהשאלות הקשות שנשאלתי לאורך השנים.
הימים הם ימי הרחמים והסליחות. ההיערכות לתפילות יום הכיפורים בעיצומה. כמה ימים לפני התקדש היום, מגיעה לרב הקהילה אחת מהמתפללות הקבועות בבית הכנסת, ומספרת שהאדם שאמור לעבור לפני התיבה ולהיות שליח הציבור באחד משיאי יום הכיפורים, פגע בה מינית. היא נרעשת ונפחדת מהרעיון שאדם כזה יזכה לתפקיד כה בכיר, כמו גם לכבוד והיקר שיש בעמדה המשמעותית הזו. רב הקהילה הקשיב לה רוב קשב, הביע תמיכה ואמפתיה, הציע עזרה, ליווי וסיוע, ומיהר לזמן את הנילון לפגישה. האיש טען שמדובר בעלילה, שלא היו דברים מעולם, שהוא הנרדף בסיפור הזה, ודרש מהרב ומצוות הגבאים שנכנסו בינתיים לסוד העניין, להתייצב לצדו כנגדה.
הזמן כאמור דוחק, נותרו רק יום או יומיים עד ליום הכיפורים, ואין מנוס מלקבל החלטה. משלחת של בכירים מהקהילה פנתה לחזן המיועד וביקשה ממנו, בכדי למנוע ביזיון, להודיע שלא יוכל לעבור השנה לפני התיבה. כך, הם חשבו, נוכל להשיג זמן נוסף, מבלי לפרסם את הדבר ברבים, בתקווה תמימה שבינתיים תתברר התמונה וניתן יהיה להכריע בשאלה כה חמורה בנחת. דא עקא, שהחזן סירב בתוקף. לדבריו היותו שליח ציבור בימים הנוראים היא פסגת חייו הרוחניים, וזכות שאין הוא מוכן לוותר עליה. זאת ועוד, הוא סבור שהוא זה שנעשה לו עוול, והוא זועם על כך שפרנסי הקהילה אינם עומדים לצידו כנגד המתלוננת.
בינתיים, עשתה לה השמועה כנפיים, וקבוצה אחרת בקהילה, ביקשה להיפגש עם הרב והודיעה לו ש"לא יקום ולא יהיה", וכי אדם החשוד בפגיעה מינית לא ראוי ולא יכול להיות שליח ציבור בבית הכנסת שלנו. הם התריעו בעוז כנגד ההשלכות של מעשה כזה כלפי הנפגעת, והוסיפו כי אילו יהיה האיש חזן, תהיה זו סטירת לחי לא רק למתלוננת האמיצה שהעזה לבוא ולספר אלא גם לכל המתלוננות העתידיות שתדענה שאין על מי לסמוך ואין למי לפנות בקהילתנו.
כיצד מכריעים בשאלה שכזו? כל הניסיונות למצוא פתרון "גישור" שבו ניתן יהיה להימנע מהכרעה לטובת אחד הצדדים, עלו בתוהו. יתרה מזאת, העובדה שמועד ההכרעה אינו ניתן לשינוי, וכי כל הכרעה שתתקבל תיוודע בפומבי בפורום הגדול ביותר של הקהילה, הופכת את הנושא לקשה עוד יותר להכרעה.
דומני שאין הרבה מצבים בהם מדובר בדיני נפשות כה מובהקים. לאפשר לעבריין מין להיות חזן זו שפיכת דמה של הנפגעת, אך לחשוד בכשרים ולהעביר בגין זאת אדם מתפקיד כה בכיר, גם זו שפיכות דמים. ועל כולנה, הצרה שהאפשרות של "נחליט שלא להחליט" אינה עומדת על הפרק, משום שכל הכרעה שתתקבל היא נקיטת צד חמורה מאד. אין אפשרות להיות "מהאו"ם".
הרבה עצות קיבל הרב – היו שציפו ממנו לתמוך ללא סייג בנפגעת ולדאוג להעביר את שליח הציבור מתפקידו. היו שציפו ממנו להתייצב לצדו של שליח הציבור ולוודא שלא יזוז מתפקידו כל עוד אין ראיות חד משמעיות לחשדות נגדו. בשלב כלשהו היה מי שהציע שהחזן יישאר בתפקידו, אך הרב לא יבוא לבית הכנסת ובמקום זה ילך להתפלל עם המתלוננת כדי שלא להביע תמיכה פומבית באיש החשוד כפוגע, ולהביע תמיכה וסולידריות עם אותה אישה.
ברור היה לרב כי כל החלטה שיקבל שוברה בצדה. בכל הכרעה שיקבל רבים יתרעמו ויכעסו עליו. לכל החלטה אדוות קהילתיות, חברתיות ואנושיות מרחיקות לכת, וכמו בלא מעט סוגיות המתגלגלות אל שולחנו של רב הקהילה, אין לו את הפריבילגיה להניח ב"צריך עיון" או להימנע מהכרעה.
בכוונה איני כותב כאן את הכרעתו של אותו הרב, ומבקש להותיר את הקוראים והקוראות עם הדילמה והדיון בכל חומרתו. אני מקנא במי שיש לו הכרעה פשוטה לשאלה החמורה הזו. לא באתי אלא לספק הצצה למצבים המורכבים איתם מתמודדים רבנים, גבאים וראשי קהילות, ולצורך הגדול בתפילה לעצה טובה מאת ה'.
(כי תבוא תשפ"ב)
