דילמות של יום טוב במוצאי שבת

בכמה קבוצות רבניות שאני חבר בהן, התנהל בשבוע האחרון ויכוח סוער בין כמה וכמה רבני קהילות בשאלה שבמבט ראשון עשויה להיראות שולית, אך דומני שהיא מקפלת בתוכה סוגיות יסודיות בנוגע להנהגת קהילה ולרבנות קהילה. הסוגיה המדוברת נוגעת ליום טוב החל במוצאי שבת, כפי שהיה בחג השבועות השנה והשאלה ההלכתית היא – מאיזו שעה מותר להתחיל להכין את צרכי הסעודה של ליל החג החל במוצ"ש?

הלכה ידועה היא שאין להכין משבת ליום טוב, ולכן את ההכנות הנדרשות לצורך סעודת החג, מותר לעשות רק לאחר צאת השבת. אלא שעיון הלכתי מעמיק מעט יותר, מחייב לחלק בין שני סוגים של פעולות. ישנן פעולות האסורות בשבת אך מותרות ביום טוב, ובכללן "מלאכת אוכל נפש" כדוגמת בישול – פעולה האסורה בשבת מדאורייתא אך מותרת ביום טוב לכתחילה. סוג שני של פעולות אלו פעולות המותרות מעצם מהותן לעשיה בשבת, כדוגמת שטיפת כלים או עריכת שולחן. פעולות אלו אסורות רק מדין "הכנה", קרי – מותר לעשותן לצורך היום עצמו אך אין לעשותן לצורך מחר. לכן מותר לערוך שולחן בשבת לצורך סעודת שבת, אך אסור לערוך שולחן בשבת לצורך סעודת יום טוב שיחל עם צאת השבת.

זמן צאת השבת הוא כידוע שעת "צאת הכוכבים", אלא שנחלקו הראשונים בשאלה באיזה כוכבים מדובר? ישנם כוכבים הנראים כבר בשעה מוקדמת, וישנם כוכבים הנראים רק מאוחר יותר כשהחשיכה מתגברת. הלכה למעשה, אנו נוהגים להבחין בין הגדרות שונות של צאת הכוכבים – תפילת ערבית בכל יום נהוג להתפלל כ-20 דקות אחרי השקיעה, אך את זמן צאת השבת נהוג לקבוע כ-40 דקות לאחר השקיעה. לדעת רבים מהפוסקים – את המלאכות האסורות רק מדין "הכנה" ניתן לעשות כבר לאחר זמן צאת הכוכבים הראשון (20 דקות) ואילו את המלאכות האסורות בשבת אך מותרות ביו"ט כמו בישול או הדלקת נרות, יש לעשות רק לאחר זמן צאת הכוכבים השני (40 דקות בערך).

עד כאן הדיון ההלכתי הדי פשוט. הויכוח שהתנהל בכמה וכמה קבוצות רבניות בימים האחרונים הוא בשאלה האם נכון שהרב יורה לקהילתו להבחין בין זמני צאת הכוכבים השונים? האם נכון לפרסם את החילוק ההלכתי בין סוגי המלאכות האסורות? שמא נכון וראוי יותר לפרסם הנחיות פשוטות וגורפות, שלא מעוררות את כל התסבוכת ההלכתית שפורטה לעיל?

שלוש טענות עיקריות עולות בדיון, ועם כולן אני יכול להזדהות בהחלט. הראשונה היא הטענה ש"מה שלא יהיו פשוט, פשוט לא יהיה". חובתו של הרב לומר את דבריו בלשון פשוטה וברורה להמון. הפירוט המוגזם, מסבך את העניינים ועלול לגרום למי שלא ירד לעומקו לטעות בקיום ההלכה. מן העבר השני, ניתן כמובן להשיב שהדברים אינם מסובכים עד כדי כך ושניתן להסבירם בבהירות ואל לו לרב לחשוש לכל שגיאה שמאן דהו עלול לשגות בה.

הטענה הנכבדה השניה היא טענת מדרון חלקלק. לדברי החוששים לכך, ההכרזה כי כבר 20 דקות לאחר השקיעה, ישנן פעולות המותרות להיעשות במוצאי שבת, עלולה לפרוץ גדר בכל שבתות השנה, גם באלו שאינן סמוכות ליום טוב. המצב הרגיל והמקובל בכל שבתות השנה הוא כי שומרי השבת ממתינים עד להבדלה ולא מתחילים לחלק בין המלאכות המותרות עוד כמה דקות קודם. פריצה זו בחומת השבת עלולה להביא לכך שגם בשבתות השנה הרגילות אנשים יקדימו לעשות מלאכה ויבואו לידי תקלה. כמובן שניתן להשיב כי ההבדל בין שבת רגילה לשבת הצמודה ליום טוב הוא ברור ומובן לכל וממילא חשש המדרון מצטמצם.

הטענה השלישית היא דווקא טענתם של אלו המצדדים בפרסום ההיתר והחילוק בין זמני צאת הכוכבים. לדברי התומכים בכך, אסור לרב לאסור את המותר. ואם ישנן פעולות המותרות להיעשות כבר בשעה מוקדמת (במיוחד במציאות שבה ישנו צורך מיוחד כדי לאפשר לסעוד בשעה שאינה מאוחרת מדי), אסור לרב להגדירן כאסורות רק כדי שלא יטעו או בגלל המדרון החלקלק. מי שאוסר המותר, סופו להתיר האסור, אמרו חכמים. אך מנגד, ניתן להשיב שההיתר דחוק והמחיר נמוך, ובשקלול כלל המשתנים זוהי ההוראה הנכונה.

כל רב מכריע כפי שיקול דעתו, אך עיון בשיקולים אלה מעלה תובנות עמוקות לגבי תפיסת התפקיד של הרב והאופן שבו מבין הרב את החוזה שבינו לבין קהילתו. לאחד חשוב יותר מכל להצילם מעבירה. לאחר חשוב יותר מכל לגדור את פרצת הכרם ולאחד חשוב יותר מכל ללמד את האמת התורנית כפי שהיא בלא כחל וסרק. ההכרעה בשאלה הפעוטה הזו, משקפת למעשה איזה מין רב אתה.

(בהעלותך תשפ"ב)