איך נמנעים מברית בשבת?

שמעתי לא פעם, בחיוך מריר, שתינוקות שנולדו בשבת נוטים "להצהיב" יותר מאחרים בעיני חלק מהמוהלים, כך שאין ברירה אלא למולם במועד מאוחר יותר

"ביום השמיני ימול בשר ערלתו" מצווה התורה. והורו חכמים שדין זה חל אפילו בשבת. דא עקא, שברית מילה בשבת אינה דבר פשוט כלל ועיקר. כשנסענו ללדת את אחד מבנינו, היה זה בשבת אחר הצהריים. בחדר ההמתנה כשהגענו לבית החולים, פגשנו זוג דתי שאמרו למיילדת שהם מבקשים לעשות כל מאמץ לעכב את הלידה למוצאי שבת, כך שלא יצטרכו לארגן ברית בשבת. המיילדת צחקה, ואמרה שהדבר אינו בידיה, אך "תשתדל ככל יכולתה". למותר לציין שהתינוק החמוד הגיח לעולם כמה דקות לפני השקיעה. מסתבר שלא הכל נתון לבחירתנו.

כך או כך, קיום ברית מילה בשבת אינו דבר פשוט כלל ועיקר. האתגר הגדול מכולם הוא להשיג מוהל. עבור מי שגר בעיר גדולה, הדבר פשוט יותר. משום שבדרך כלל אחד המוהלים הגר בעיר יכול להגיע ברגל למול את התינוק ולשוב לביתו. אך עבור משפחה המתגוררת בישוב קטן כדוגמת הקיבוץ בו אני משמש כרב, ברית בשבת כרוכה באירוח המוהל, על אשתו וטפיו, לשבת שלמה. למותר לציין שכאשר מדובר בחג הצמוד לשבת, או בראש השנה הנופל ביום חמישי, הדבר קשה שבעתיים שכן מדובר באירוח של משפחה, לא פעם משפחה גדולה, ליומיים או שלושה מלאים.

בדורות האחרונים, נוסף לאתגר הזמנת המוהל אתגר נוסף, היוצר שאלה הלכתית לא פשוטה, שמצאתי את עצמי נדרש לה ומתלבט בה כרב קהילה, פעמים רבות. מאז רבו בעולם היהודים שאינם שומרים שבת, כתבו לא מעט מפוסקי דורנו כי במקרה שבו קיום ברית המילה בשבת עשוי להיות כרוך בחילול שבת מצד רבים מהאורחים ובני המשפחה, טוב יותר שלא לקיים את הברית בשבת ולדחות אותה ליום ראשון. עד כדי כך מגיעים הדברים ששמעתי לא פעם, בחיוך מריר, שתינוקות שנולדו בשבת נוטים "להצהיב" יותר מאחרים בעיני חלק מהמוהלים, כך שאין ברירה אלא למולם במועד מאוחר יותר.

אין ספק כי ישנו אבסורד צורם וחמור בקיום מצווה כברית מילה, הכרוכה בחילול שבת של רבים וההיגיון בדחיית הברית במקרה שכזה מובן היטב. מנגד, קשה בעיני להכריע הכרעה שכזו, שכן מילה בזמנה מצווה חשובה היא. כיצד יכולים הרב או המוהל לבטל מצווה על דעתם? עבירות אינן מכבות מצוות, וחז"ל לימדונו ש"ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". כל אימת שהמצווה אינה באה בעבירה ממש, קרי תלויה ונעשית על ידי עבירה, קשה להורות לדחות את הברית בגלל חשש חילול שבת של חלק מהאורחים.

כאמור, נשאלתי שאלה זו פעמים רבות, ולא פעם הייתה כרוכה השאלה במורכבות נוספת – ברית מילה היא למעשה אירוע משפחתי של שלוש משפחות: משפחתו של הרך הנולד, ומשפחותיהם של כל אחד מההורים. לא פעם במקומותינו, ישנם פערים גדולים בין המשפחות בנוגע להלכות, למנהגים, למסורות ואף לעצם שמירת המצוות. כך נתקלתי לא פעם בקונפליקט משפחתי חמור סביב שאלת הברית בשבת – צד אחד עומד בתוקף על קיום הברית בזמנה, כדעת רבים מהפוסקים המורים כך הלכה למעשה. צד שני דורש לדחות את הברית ליום ראשון כדי למנוע חילול שבת של חלק מהאורחים, כדעת חלק מפוסקי דורנו. לפעמים המוהל המיועד נוקט כדעת אחד הצדדים, מה שלא תמיד משכנע את הצד שכנגד. במהלך הדיון עולות לא פעם הצעות המוסיפות צער להורים, כדוגמת ההצעה שלא להזמין קרובי משפחה שאינם שומרי שבת, או נוסף אתגר מורכב לא פחות של אירוח כל בני המשפחה לשבת שלמה. יש לזכור שהדיון הסוער הזה מתקיים רגע אחרי טלטלה אדירה של לידת תינוק, כשהם והילד עודם מאושפזים, שאר ילדי המשפחה מחפשים עוגן להיאחז בו, הסידורים רבים, הגוף והנפש עוד רחוקים מלשוב לאיזון, הלחץ גדול ובמקום שמחה של לידה ושל מצווה, מצאתי את עצמי לא פעם בתוך קלחת של כאב וצער.

אין בידי פתרון לכל המצבים הללו, אך ישנה הצעה שהצעתי מספר פעמים למשפחות והן נפלו עליה כמוצאות שלל רב. לאור מורכבות השאלה ההלכתית ולאור הקונפליקט המשפחתי שנוצר, הצעתי להן להפריד בין הברית ובין המסיבה. במילים אחרות – לקיים את הברית בשבת, במניין קרובים ושכנים מצומצם ואת המסיבה לקיים ברוב עם ביום חול במועד אחר. עבור משפחות רבות הייתה בהצעה זו הקלה, לא רק בחשש חילול השבת, אלא גם בכך שאין צורך להתארגן לאירוח מורכב של רבים לשבת שלמה. יתרה מזאת, משפחות רבות ואימהות במיוחד, שמחו על האפשרות לקיים את המסיבה מעט מאוחר יותר ולא שבוע לאחר הלידה. כך שיתאפשר ליולדת להתאושש מעט, ולקיים שמחה משפחתית רגועה ושלווה.

(כי תצא תשפ"ב)