אם נגיד את האמת – גם לרבנים יש יצרים

לרצון הכן להפיץ תורה, לחנך תלמידים ותלמידות ולסייע למי שזקוק לעזרה יש גם רווחים משניים – של חשיבות עצמית ותחושת כוח, עוררות מכל המינים והסוגים וחוויה עמוקה של שליטה

לפני שנעשיתי ראש מכינה קדם צבאית לבנים, לימדתי כעשור במכינה קדם צבאית לבנות. היו אלו שנים נפלאות של לימוד וצמיחה, ובתוכן גם לא מעט אתגרים לא פשוטים. זכור לי היטב איך לפני כמה שנים, אחרי שהתפוצצה עוד פרשה מבישה של יחסי רב עם חסידיו, תלמידותיו או קהילתו, הקדשנו ישיבת צוות לשאלת הגבולות הרצויים והנכונים במערכת היחסים המורכבת הזו של רב ותלמידים, ויותר מכך, של רב ותלמידות.

אחרי שדיברנו ארוכות על דיני ההלכה וחוקי המדינה, על תקנות האתיקה וגם על השכל הישר, קמה שני מאור, החכמה שביועצות, שלא פגשתי בחיי מי שמבין כמוה את נפש האדם, ואמרה בקול צלול:

"המפתח הוא להכיר בעובדה שזה כן עושה לך משהו. להפסיק לספר לעצמך שאתה מעל היצרים והתחושות האלו. כאילו ש-40 זוגות עיניים שמסתכלות עליך בערגה ושותות בצמא את דבריך זה לא מזיז לך. רק ככה אפשר להינצל מזה".

אני ממש זוכר איך המשפט הזה הפך לי את הבטן. כמה קשה היה לי להכיר באמת הפשוטה שלרצון (הכן והאמיתי) להפיץ תורה, לחנך תלמידים ותלמידות ולסייע למי שזקוק לעזרה יש גם רווחים משניים – של חשיבות עצמית ותחושת כוח, ועוררות מכל המינים והסוגים, וחוויה עמוקה של שליטה. בין אם נרצה ובין אם לאו, בין אם נודה בזה ובין אם נתכחש לכך, לעמדתו של מורה נערץ נוכח כיתה של תלמידות צעירות, עלולות להיות השלכות לא פשוטות על עולמו הפנימי.

באופן פרדוקסלי – העלאת היצריות הלא מודעת הזו אל המרחב המודע, מאפשרת להתייחס לכוחות הללו, להתגונן מפניהם ולהיאבק בהם בחכמה. ההכחשה וההתעלמות, כמו גם הניסיון של הרב להציג את עצמו כמי שאין לדברים כל השפעה עליו, מעוררים את החשד העמוק כי מתחולל פה ניסיון להסתיר דבר מה.

פעם בכמה ימים שוטף אותנו גל עכור של פרשיות חילול השם של רבנים נצלנים, פוגעניים, פורצי גבולות או מטרידים. נראה שבאמת אחד המפתחות החשובים הוא עצם המודעות לרגשות וליצרים הללו – גם כי חשוב וכדאי שהרב עצמו יכיר וידע את אנושיותו וחולשותיו וכך יוכל להתגונן מהן. אך חשוב שבעתיים – שהציבור ידע זאת. שיידעו כל תלמיד וכל חניכה, כל מתייעצת וכל שואל, שהרב היושב מולם הוא אדם. אדם גדול אולי, אבל רק אדם, עם יצרים וחולשות – כשמשתפים אותו בעניינים אינטימיים זה עושה לו משהו. כשסומכים על דעתו זה עושה לו משהו. כשמשבחים אותו זה עושה לו משהו. הוא לא מעל זה. זה לא עובר לידו. גם לו יש דמיון, רגשות ויצרים. לא ניתנה תורה למלאכי השרת. בזכות אנושיותו הוא יכול להבין ולסייע לפונים אליו. בזכות ההכרה באנושיותו הם יכולים להתגונן מפניו.

נכון שרב כזה, עם יצרים ונטיות, רגשות וחולשות, הוא דמות הרבה פחות מרשימה, ומודל פחות ראוי לחיקוי. זה רב שהרבה יותר קשה להעריץ, הרבה יותר קשה להתבטל בפניו והרבה פחות פשוט לציית לו. אך זהו רב אמיתי ולא מדומיין. הוא מתהלך במציאות הריאלית ולכן יכול לתת לה מענה ממשי.

מי שרוצה באמת להגן על כבודה ועוצמתה של התורה, חייב לעשות כל מאמץ כדי למנוע אירועים של עוול ופגיעה הנעשים באיצטלה של קדושה ובשם התורה. אותה עצה עמוקה שקיבלתי באותו יום, מבקשת להציל את כל מי שאוחז בתפקיד רבני מבור השחת של פגיעות וניצול. אף אם נראה הדבר כאילו יש כאן ממד של צמצום כוחו וכבודו של הרב אל מול תלמידותיו, הדבר שווה את המחיר שכן יש בכך סיכוי למנוע את האפשרות ההפוכה, הגרועה שבעתיים.

המודל הרבני הזה אינו מודל של סיפורי חסידים. גם לא של אמונת חכמים תמימה ומוחלטת. ודווקא בגלל זה, הוא כל כך נצרך ורצוי בדורנו.

(תרומה תשפ"ג)