מה עם המבוגרים?

קצב החיים המודרני והמהיר מריץ את כולנו בין משימות למטלות, בין התחייבויות ומחויבויות, ואנו מנסים לעמוד בקצב התובעני של החיים.

תקופת החגים, שבאה בין היתר כדי לעצור לרגע את הריצה הזו, היא תקופה שיש בה פניות נפשית המאפשרת להתבונן במבט-על על השנה שחלפה, על התוכניות לעתיד, על ההישגים ועל המחירים.

אחד המחירים הכואבים של התקופה ומאפייניה, הוא שכדי לעמוד בקצב, אנחנו משאירים מאחור ובצידי הדרך את הזקנים. מטבע הדברים הם איטיים יותר, קולטים בקצב איטי יותר דברים חדשים, טכנולוגיות ושאר חידושים, חלקם מקובעים בכל מיני הרגלים ישנים שנראים לנו כבר לא רלוונטיים, ולא תמיד יש לנו זמן וסבלנות בשבילם.

אנחנו דור של לייקים ושיתופים, כאן ועכשיו. הכל צריך להיות מהיר, תוצאתי ועכשווי. אין לנו זמן לתהליכים.

לאנשים מעל גיל חמישים בערך, שמגישים קורות חיים כדי להתקבל לעבודה, כמעט ואין סיכוי. כאשר מעסיקים מקבלים קורות חיים הם מסתכלים על תעודות, הישגים, קריירה, ואין להם עניין להתחיל להעסיק מישהו מבוגר.

גם לבני משפחה לא תמיד יש זמן וסבלנות למבוגרים. פעמים רבות רק 'אחרי מות' של הזקנים, הסבא או הסבתא, כשכבר מאוחר מדי, בני משפחה מכים על חטא- 'למה לא ביקרנו אותם יותר, למה לא למדנו מהם יותר, למה לא ספגנו מהם יותר'.

בדברי הסיכום שלו בפרשת השבוע 'האזינו', נותן משה רבנו עצה טובה לדורות כולם, ביודעו שכל דור חושב שהוא 'המציא את הגלגל' ושהוא יודע הכי טוב מה הוא צריך ומה טוב לו.

לכל הדורות העתידיים הללו אומר משה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ".

במילים שלנו אומר משה- לא תמיד התשובות נמצאות בויקיפדיה, בטבלאות אקסל, בטלפון החכם או בתעודות על הקיר.

פעמים רבות התשובות לחיים נמצאות דווקא אצל הזקנים, שהרוויחו את הקמטים שלהם ביושר בכבוד ובגאווה, זקנים, שאת מה שהם כבר שכחו אתם הצעירים עוד לא התחלתם ללמוד.

אל תתביישו- תתייעצו עם ההורים- 'שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ', לכו ללמוד מחכמת החיים של הזקנים – 'זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ'. אולי אין להם תעודות על הקיר, אבל יש להם הרבה קילומטראז' של חכמת חיים, של ניסיון, של בשלות, של פרופורציות ושל יכולת להבחין בין טפל לעיקר, בין טקטיקה לאסטרטגיה, בין זמני וחולף לנצחי וקבוע.

תקופת החגים היא תקופה שיש בה פוטנציאל להעברת המסורת, הסיפור המשפחתי, המנהגים, המאכלים, הניגונים. ההתכנסות המשפחתית בטיולים או סביב השולחן היא הזדמנות פז ל'זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ'. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. אל תאמרו כשיהיה לי זמן אז אשב קצת לשמוע סיפורים מסבא וסבתא, כי בסוף אם יהיה לך זמן, בכלל לא בטוח שסבא וסבתא או אפילו ההורים עוד יהיו פה כדי לספר.

יש להם כל כך הרבה חכמת חיים, ניסיון ובשלות. ב"ה בבוא היום כולנו נגיע לגיל הזה ונרצה להעביר את המסר והמורשת שלנו לדורות שאחרינו. כדי שזה יקרה וכדי שנכדינו יקשיבו לנו, אנחנו צריכים להשתדל לקיים בהידור במסירות ובאהבה את: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ".

(האזינו תשפ"ג)