יראה, אהבה ושמחה בחודש תשרי

המעבר החד מהתרוממות של יום הכיפורים לחיי החול (הדומה למעבר מחדר מואר לחושך, או מחום לקור) עלול לשבש את מהלך חייו של האדם

בספר הכוזרי (מאמר ב, נ) מסביר ריה"ל שהתורה לא העבידה אותנו בסיגופים ודיכוי כוחות הנפש. אדרבא, התורה במצוותיה לימדה אותנו לתת לכל כוח מכוחות הנפש והגוף את החלק המגיע לו בצורה מאוזנת מבלי שנעדיף כוח אחד על פני האחרים. הדבר הזה מתממש ע"י התורה בשלושה יסודות שאותם מפרט ריה"ל שם, וכך כתב: בתורתנו יש שלושה יסודות לעבודת ה': היראה, האהבה והשמחה. תתקרב אל הקב"ה בכל אחד מהם ואין התקרבותו של האדם בכניעתו בימי התענית יותר מאשר בשמחתו בשבתות ובימים הטובים כאשר שמחתו באה מתוך מחשבה וכוונה. והשמחה קשורה באהבה ועל כן תשמח בקיום המצוות מתוך אהבתך למצווה עליה, ותכיר בה מה מאוד הטיב לך בה. ומסיים הכוזרי: כי בשמחת המועדים תראה את עצמך כאילו באת לביתו של הקב"ה, ובסעודת החג כאילו אתה קרוא לשולחן המלך ונהנה ממנעמיו של הבורא. ואם שמחתך בחג הגיעה לכדי זמר וריקוד, אף היא עבודת ה' ועל ידם ידבק האדם בעניין האלוקי. השילוב הזה של יראה אהבה ושמחה באה ליצור איזון בהתנהלותו של האדם, כי העדפת מידה אחת על חש5בון חבירתה פוגעת לא רק באישיותו של האדם אלא פוגעת גם במידה עצמה כאשר האדם משתמש בה בצורה בלעדית וקיצונית.

עם שלושת המידות הללו אנו נפגשים בחגי חודש תשרי. ראש השנה שהוא יום תרועה, הוא יום הדין ויש בו ממידת היראה. יום הכיפורים שהוא יום מחילה וכפרה יש בו ממידת האהבה, וחג הסוכות שהוא "זמן שמחתנו" יש בו ממידת השמחה. כך צריך להיות הסדר; לעולם פותחים ביראה, כמו שאמרו אם אין יראה אין חכמה, לפי שהיראה יוצרת את המסגרת שבלעדיה אי אפשר לקיים את האהבה שהיא התוכן הפנימי של מסגרת היראה, על כן עם כל החשיבות של האהבה אי אפשר לה להתקיים ללא היראה. רק שילוב של האהבה עם היראה הוא המביא לשלמות, שהיא בשלמותה כשהיא באה עם השמחה. ככתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב".

ביום הכיפורים, שהיהודי פורש מכל הנאות העולם הזה, וכולו מחובר בתפילה ותשובה אל בורא עולם, בהוויה הזו מגיע היהודי לפסגת האהבה, עד שבסוף יום הכיפורים בתפילת הנעילה, הוא מכריז עם כל הקהל שבע פעמים "ה' הוא האלוקים!", ובתום היום הוא שב במעבר חד מאיגרא רמא של ההתרוממות של יום הכיפורים אל המציאות התחתונה שלנו של ימי החול, מעבר חד שעלול לפגוע באדם. איך מונעים פגיעה זו? על כך כתב הראי"ה קוק (עולת ראיה ח"ב עמ' שסז): "על ידי העלייה של יום הכיפורים מתרחקים הרבה מהעולם הזה, וצריכים שמירה כשפוגשים בענייני העולם הזה מכל מכשול, ואותם הימים שבין יום הכיפורים לסוכות ניתנו לחינוך של חזרה לענייני העולם הזה בתיאור הגון בקדושה".

כוונתו היא שהמעבר החד מהתרוממות של יום הכיפורים לחיי החול (הדומה למעבר מחדר מואר לחושך, או מחום לקור) עלול לשבש את מהלך חייו של האדם. וכדי למנוע מהאדם את המעבר החד הזה ניתנו לו ארבעת הימים שבין יום הכיפורים לסוכות, ימים בהם עסוק האדם מצד אחד בפעולות חומריות של מצווה, כמו בניית הסוכה, לקיחת ארבעת המינים, הכנת נויי סוכה וכדומה, ויחד עם זאת המעשים הארציים הללו הם מעשים של מצווה, והשילוב הזה של קדושת המצוות עם מלאכות של העולם המעשי, הן מחנכות את האדם להכשירו לנחיתה רכה ממרומי קדושת יום הכיפורים אל קרקע המציאות הארצית. ואז, במעבר המבוקר הזה אין סתירה בין עולם החומר לעולם הרוח, בין הגוף לנשמה, ובאחדות של השניים נוצר הבסיס של השמחה, וכשהיא וכשהיא נובעת מתוך אהבת אמת, היא שמחה של מצווה.

(האזינו תשפ"ב)