מחדל העוברים: מהי עמדת ההלכה והמשפט בסוגייה – מי האמא האמתית?

ככה נראית טרגדיה: מחדל העוברים באסותא הוליד סוגיה בלתי אפשרית, מהסוג שנתון לגזרתו של אלוקים ולא של בשר ודם. אחד משני זוגות שכמהים לילדים ועשו בשביל זה את כל שאפשר, ייאלץ לוותר על תינוקת. אישה אחת גידלה אותה ברחמה ותלד אותה בכאב, והשניה – טוב, מדובר בחומרים הגנטיים שלה ושל בעלה. כשבני הזוג הגנטיים יימצאו, של מי הילדה? מה בית המשפט עשוי להכריע ומהי עמדת ההלכה? יצאנו לבדוק

אם יש גיהינום – ככה הוא נראה. שני זוגות רצו בכל מאודם להביא חיים לעולם, בדמותם, ולא הצליחו כמו כולם. הם נכשלו פעם אחר פעם ולבסוף נתבשרו שיוכלו לעשות זאת רק באמצעות תהליך מפרך של הקפאת עוברים, שגם הוא למוד אכזבות. בשעה טובה, הצליחו להקפיא כמה עוברים שהצליחו, ואצל אחד מהזוגות אפילו השתרש הריון – זו בת! האם הצליחה להחזיק את ההיריון, ועודנה, עד לחודש שביעי המכובד, וביצעה פרוצדורות רפואיות רבות כדי שההיריון יחזיק והעובר שבבטנה יהיה בריא. ולפתע, במהלך בדיקה גנטית שנערכה במקרה בגלל בעיה אצל העובר, חרב עליהם עולמם; התגלה שהעובר שהאישה ההרה נושאת במסירות ובהתרגשות- לא תואם גנטית לה ולבן זוגה.

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים וסופרת, שבין היתר הקימה את יחידת ההפריה החוץ-גופית (IVF) בבית החולים לניאדו ועמדה בראשה, וכן הייתה חברה בוועדה שחוקקה את חוק הביציות, מסבירה על ההליך הרפואי, ובהמשך אף תידרש לפן ההלכתי.

"לרוב, מי שפונים להפריה חוץ גופית אלו אנשים שיש להם בעיה שלא ניתן לפתור אותה בדרכים אחרות. אלו מקרי הקצה", היא פותחת. "בהפריה חוץ גופית האישה מקבלת טיפול הורמונלי באמצעות זריקות במהלך כמה ימים במינונים שונים, ועושה מעקב של אולטרסאונד כדי לראות מה מספר הזקיקים, מה אופי הרירית, ועוברת בדיקות נוספות. כשרואים שהמצב מתאים היא מקבלת זריקה לצורך הביוץ וכיממה לאחר מכן היא נכנסת לפעולה פשוטה של שאיבה של הזקיקים. האמבריולוגית במעבדה בודקת כמה ביציות יש ולרוב בשלב זה מצרפים את הביציות לזרע, ואז, בסופו של דבר מגיעים למצב של X הפריות, כלומר, שהתאים התאחו לידי תא אחד שהוא יהיה טרום עובר. עוקבים אחרי החלוקות של התאים וכעבור מספר ימים של התפתחות מחזירים את העובר הזה בתהליך פשוט לתוך הרחם של האישה ואם הקב"ה רוצה- אחרי מספר ימים אפשר לאבחן הריון".

במקרה שהתרחש בבית החולים אסותא ראשון לציון, מניחים שבדיוק בשלב זה אירעה התקלה – העובר הוחזר לאישה הלא נכונה.

"אני מניחה, מבלי לדעת את כל הפרטים, שהייתה הפריה תקינה של אישה עם בן הזוג שלה, והעובר הזה, במקום להיות מוחזר לאישה X הוחזר לאישה Y. ברגע שהתפתח הריון האישה הזו היא סוג של פונדקאית לגברת X. בעצם היא פונדקאית שלא ברצונה, והיא נושאת הריון שמבחינה גנטית לא שייך לא לה ולא לבעלה, אלא לזוג אחר", ד"ר קטן משערת. "בני הזוג האלה עברו בירור גנטי בגלל שהעובר היה צריך בירור יותר נרחב, ועל סמך הנתונים שקיבלו על העובר עצמו ראו שאין הצלבה בין הנתונים שלו לנתונים של ההורים שלו והבינו שיש פה בעיה".

מבחינה הלכתית, יש מחלוקת בעניין ומאוד קשה להכריע. לפי רוב הפוסקים היולדת – האישה שקיבלה את העובר שאינו שלה – היא האמא, והאבא הגנטי, בעל הזרע, הוא האב. יש פה מורכבות רצינית מאוד

אפס שליטה

מיכל, שם בדוי, היום, ב"ה, אם ל-3 מהשפלה, עברה גם היא טיפולי פוריות והפריה חוץ גופית באסותא ראשון לציון לפני מספר שנים. הם חיכו לילדים זמן רב, ומעל 4 שנים הם עברו טיפולי פוריות. לקח זמן לאתר את מקור הבעיה, ולבסוף היא ובן זוגה הוכוונו להפריה חוץ גופית. היא מתארת עבורנו קצת ממה שעובר על אישה, ובן זוגה, בתהליך של הפריה חוץ גופית, פיזית ונפשית.

"התהליכים האלה מלווים בהמון כישלונות וציפייה", היא משתפת קצת מחוויותיה של אישה שמנסה בכל מאודה להרות. "גם אם זה בסוף מצליח – לעתים יש הפלות. זה שונה לגמרי מהריון רגיל. במקרה הזה יש כל הזמן בדיקות דם, מעקבים ופרוטוקולים והוראות מהרופא. את מקבלת זריקות והורמונים, ולפני השאיבה הראשונה, למשל, מזריקים המון חומרים ובשעות הזויות – את צריכה להזריק לעצמך באמצע הבוקר ובאמצע הלילה, כדי שזה יהיה במרווחים מסוימים, והגוף שלי הגיב לזה גרוע, הרגשתי זוועה. בגלל שהיו לי הרבה הפלות גם כשההיריון היה נקלט, רופא מומחה היה מזריק לי תמיכה לרחם, שזה מאוד לא נעים ולא נוח, ואחרי שהיו מחזירים לי את העוברים הייתי מדממת, ובמשך שבועיים שלמים הייתי מבועתת מלראות טיפת דם, אולי ההיריון לא צלח.

"זה שלב שבדרך כלל מתביישים ולא רוצים לדבר על זה שמתקשים להיכנס להריון, אז היינו עושים הכל מבלי שיידעו ובלי שייראו, וזה היה עוד יותר מורכב. אנשים עושים דברים כדי להביא ילדים…", היא אומרת בהשלמה.

בספרה של נעמי רגן, "עקדת תמר", מסופר על אישה צעירה חרדיה הנאנסת בידי פורץ שחור – עור, ומחליטה להסתיר את הסוד הנורא. לרוע מזלה, היא נכנסת להריון מאותו אונס. היא יולדת ילדה לבנה לגמרי, אך הגנים עברו לדור הבא, והנכד שלה נולד שחור- עור. זה אולי יישמע לחלקכם מצחיק-עגום, אבל לאחר שמיכל קראה את הספר הזה – הוא לא הרפה ממחשבותיה: "מאז שקראתי את הספר הזה וכשהתחלנו את הטיפולים תמיד באיזה שהוא מקום הדהדה לי המחשבה שייצא לי תינוק שחור-עור, כשאני ובעלי לבנים. חששתי שאולי ייטעו בזרע, בביצית או בעוברים, כמו שקרה עכשיו.

"את לא באמת יודעת. זה תהליך שיש לך בו אפס שליטה. אפס. חוץ מלהגיד את מספר תעודת הזהות שלך ואת השם שלך כשאת נכנסת לחדר – זהו. הם מאמתים את הפרטים מול מה שיש להם אבל אין לך דרך לבדוק ולהשגיח על מה שיתרחש בפועל, ואלו מחשבות שהיו עוברות בראש וכשהמקרה באסותא התפרסם – מיד בעלי ואני נזכרנו בזה, ועובדה שזו מחשבה לא כל כך מופרכת. תודה לא-ל שאצלנו אין ספק שהילדים שלנו – שלושתם דומים לנו".

תמיד באיזה שהוא מקום הדהדה לי המחשבה שייצא לי תינוק שחור-עור, כשאני ובעלי לבנים. חששתי שאולי ייטעו בזרע, בביצית או בעוברים, כמו שקרה עכשיו. והנה, עובדה שזו מחשבה לא כל כך מופרכת

'זה מאוד נדיר'

אבל, ד"ר קטן נחושה להרגיע: התקלות האלה מאוד נדירות, ככל הידוע לעובדים בתחום. "מאוד חשוב להדגיש את זה, כי האנשים בהיסטריה. כואב לי על הפציינטיות. גם המטופלים שטופלו באותה תקופה באסותא וגם מי שטופלו אחרי, חוששים שהמקום הזה לא מושגח – הם תוהים – איך ניתן לדעת שהעובר באמת שייך לנו? יש נשים שעברו IVF  לפני שנים ויש להן ילדים גדולים כבר, והן לא היו באסותא, ובכל זאת מאז המקרה הן לא ישנות בלילה. גם אמבריולוגים בכל הארץ מאוד מוטרדים מזה. הם מסתובבים באווירה של אבל, הם מבינים את גודל האחריות. אבל, זה מאוד נדיר. נעשים הרבה מאוד מאמצים כדי שזה לא יקרה ויש כל מיני רגולציות.

"נורא חשוב להרגיע – טעויות כאלה לא אמורות לקרות, זה משהו מאוד נקודתי. אפשר להמשיך לקבל טיפול בלי לדאוג. כמובן שאפשר לקבל השגחה – כמו זו של מכון פוע"ה, ולמשל, בבית החולים שערי צדק זה כבר מובנה, תמיד טוב שיש עוד זוג עיניים", היא סבורה, ומציעה הסבר לטעות האנוש:

"טעויות קורות בכל תחום ברפואה, ובכלל, ואי אפשר למנוע אותן. אבל, כן צריך לבחון האם היה אפשר למנוע תקלה כזאת על ידי כל האמצעים המקובלים, לדוגמא, האם היה עומס עבודה מאוד גדול? אנחנו יודעים שבבתי החולים הפרטיים עומס העבודה הוא עצום – שם יום עבודה הוא כמו שבוע עבודה בבתי החולים הציבוריים, וחס ושלום העומס הזה יכול חלילה ליצור טעויות".

עמיעד טאוב יו"ר עמותת אופק חזרה לחיים העוסקת בשיפור מערכת הבריאות ומניעת רשלנות רפואית מתייחס גם הוא לנסיבות: "ושוב קרה מקרה שאסור שיקרה. מחדל העוברים כמו גם מחדלים ורשלנויות נוספים נובעים בעיקר מהעדר רגולציה של משרד הבריאות לצד עומס לא אנושי על כוח האדם במערכת הבריאות החל מהמתמחים וכלה באחיות וצוותי הסיעוד. העובדה שהכמות של אלפי נפגעים מטעויות ורשלנות מידי שנה לא מעניינת אף אחד בממשלה ובכנסת תוביל בהכרח להמשך הנפגעים. הגיע הזמן להבין כי בדמנו היא".

מחדל העוברים כמו גם מחדלים ורשלנויות נוספים נובעים בעיקר מהעדר רגולציה של משרד הבריאות לצד עומס לא אנושי על כוח האדם במערכת הבריאות

לא מקנא בשופט

מקרה כזה עוד לא היה. כלומר, היה, אבל הוא לא הגיע לכדי הריון; ב-2017 אירעה תקלה דומה בבית החולים ברזילי באשקלון, כשבהיעדר זיהוי ראוי של המטופלות נעשתה החלפה בין הגיליונות הרפואיים של שתיים מהן, ולרחמה של אחת מהמטופלות הוכנסו עובריה של אחרת. במזל, האמבריולוגית הבחינה שהבעל של אותה מטופלת אינו האב הגנטי של העובר, ועצרה את התהליך. המטופלת עברה, בהסכמתה, שטיפה של חלל הרחם כדי למנוע קליטה של העוברים, והעוברים הנותרים הוקפאו.

במשך תקופה ארוכה בית החולים אסותא האמינו שבסבירות רבה זוג מסוים הם ההורים של אותה תינוקת, ואלו אף שכרו עורכי דין ויצאו למלחמה עליה, מתחננים לבית המשפט שיאפשר להם לבדוק זאת, למרות התנגדות האישה ההרה. תוצאות הבדיקה אפשרו להם לנשום לרווחה – הם לא ההורים, והכניסו לסחרור נוסף עשרות רבות של הורים פוטנציאליים.
אחרי שזהות ההורים הביולוגיים תאומת בבדיקה וכן, לאחר שהתינוקת תיוולד – באם שני הזוגות לא יגיעו להסכמה ביניהם, יידרש ככל הנראה בית המשפט לקבל החלטה באשר לשאלה מי מהאמהות תקבל בסופו של דבר את התינוקת לידיה.

אז, איך מכריעים במשפט שלמה הבלתי אפשרי הזה – מי יהיו הוריה של אותה תינוקת?

פרופ' גיל סיגל, ראש המרכז למשפט, אתיקה ומדיניות בקריה האקדמית אונו, לא היה רוצה להיות זה שיאלץ לקבל את ההחלטה: "החוק הישראלי מכיר בפונדקאות בהסכמה. במקרים הללו, כל עוד לא מוצא על ידי גורם משפטי צו הורות – התינוק שנולד שייך לאם היולדת, לא להורים הגנטיים שלו. לכן, בשלב הזה, אם בית המשפט החליט שלא להוציא צו הורות אז האישה שכרגע בהריון אכן תישאר האמא של הילדה הזו.

"חוק הפונדקאות בעצמו אומר, שפונדקאית – אפילו שהיא חתומה על הסכם, יש לה אפשרות, בנסיבות חריגות, להתחרט, ובמקרה שלנו ודאי שהנסיבה חריגה באופן מיוחד, ולכן כרגע אני לא מקנא בשופט שצריך להכריע במקרה הזה".

האם הביולוגית, זו שנושאת ברחמה את אותו עובר שגנטית לא שייך לה ולבעלה, רוצה את התינוקת באופן חד משמעי. זכותה?

"בשלב הזה יש טענה מצוינת לשני הצדדים – גם לאם הביולוגית, כי עשו עליה פונדקאות כפויה ולכן מותר לה להתחרט, כי אם בפונדקאות הסכמית מותר להתחרט, על אחת כמה וכמה בפונדקאות כפויה, וגם להורים הגנטיים, לכשיימצאו, יש טיעון מצוין, כי זה החומר הגנטי שלהם", משיב פרופ' סיגל, ומוסיף: "לכן, כפי שאמרתי, לשני הצדדים כאן יש טענה תקפה ומשמעותית לגבי התינוקת ולכן, לטעמי, זה לא מקרה להכרעה של בית משפט. זה מקרה להכרעה בגישור, בהסכמה, בהבנה מה אפשר לתקן, איך אפשר לסדר את זה, למשל, לבחון מה קורה עם העוברים האחרים, לבדוק מה לגבי האישה שהרתה – איפה העוברים שלה? האם אפשר ליצור פונדקאות קבוצתית בהסכמה? יש פה הרבה דברים שצריך לחשוב עליהם, אבל ודאי שאם בית המשפט יצטרך להכריע – זו תהיה הכרעה מאוד קשה.

"אני משוכנע שהדרך היחידה למזער נזקים היא בגישור. להושיב סביב השולחן את המעורבים בהנחיית מומחים ולהוציא את המירב מסיטואציה קשה זו. בית המשפט אינו המקום המתאים לכך, אלא רק כברירת מחדל".

מי יוכל לתבוע את בית החולים במידה וירצו?

פרופ' סיגל: "כל הצדדים המעורבים: הזוג, ה'פונדקאית', וכל ההורים שכעת חיים בספק נוראי, ובוודאי ייפסקו סכומים תקדימים".

בשלב הזה יש טענה מצוינת לשני הצדדים – גם לאם הביולוגית, כי עשו עליה פונדקאות כפויה ולכן מותר לה להתחרט, וגם להורים הגנטיים יש טיעון מצוין, כי זה החומר הגנטי שלהם

ומה אומרת ההלכה?

ומה לגבי ההיבט ההלכתי? עם התקדמות הרפואה והאפשרויות השונות להביא ילדים לעולם – תרומת ביצית/זרע, פונדקאות, הפריה חוץ גופית ועוד, הרבנים נדרשו להיבט ההלכתי זה מכבר, אך אין הסכמה בין הפוסקים בעניין. מה לגבי המקרה שלנו?

"ישבתי בוועדה שחוקקה את חוק תרומת הביציות – חוק שנועד להסדיר את תהליך תרומת הביציות בקרב נשים, ושם דנו בנושא של האימהות וגם עלו הרבה מאוד עניינים הלכתיים. מדובר אמנם בצד ההפוך של מה שקרה באסותא, אבל אפשר לקבל מושג מהנושא הזה", פותחת ד"ר קטן. "לכל הדעות, האב הוא מי שהזרע שלו. בעלה של היולדת אינו האב. לגבי האמא יש כמה אפשרויות: או שאין אמא בכלל, או שיש שתי אימהות; או שהאמא היא האם הגנטית או שזו דווקא האם הפיזיולוגית, מי שנושאת את העובר ברחמה.

"המצב של תרומת ביצית הרבה יותר שכיח מאשר פונדקאות, בדרך כלל מדובר בנשים שמנסות להיכנס להריון בשלב מאוחר יחסית ולא הקפיאו ביציות, ויש עשרות אלפים כאלה. על פי רוב הפוסקים היולדת היא האם. זה נכון שלפעמים כשמדובר על ביצית של גויה לפי רוב הפוסקים כן מגיירים לחומרה את העובר, כי רוצים למנוע לילד בעיות בעתיד", היא מסבירה.

הרב מרדכי אליהו, לדוגמא, הולך על פי הרחם. כלומר, אם נקיש למקרה הזה, מבחינה הלכתית מי שנושאת את העובר שאינו העובר הגנטי שלה, היולדת, היא האם. ויש פוסקים כמו הרב עובדיה יוסף, הרב גורן ואחרים שהולכים דווקא לפי הביצית, כך שהאם הגנטית היא האם של אותה ילדה.

ולמרות שבתקופת התנ"ך היו מביאים ילדים אך ורק בדרך הטבעית/נסית, ד"ר קטן מתארת שהבסיס לדיון ההלכתי קיים במקורותינו, ומביאה דוגמאות: "בתורה, בסוגיה של רחל ולאה כתוב שרחל ילדה את השבטים שלה ואז היא נכנסת להריון עם יוסף. בתרגום יונתן כתוב שרחל נכנסת להריון עם דינה, ואז לאה מתפללת על אחותה שהיא תלד שני שבטים וכאילו התחלפו העוברים ברחמן, ואנחנו יודעים שרחל היא האמא של יוסף למרות שהביצית לא הייתה שלה, כך שלכאורה יש אפשרות לדבר כזה בתורה עצמה.

"גם במגילת אסתר – אסתר הייתה יתומה, וכתוב: 'כי אין לה אב ואם… ובמות אביה ואמה'. שואלים – למה כפל הלשון? ואומרים, שברגע שהיה ראוי להיות אביה, ברגע שהוא פקד את אמא שלה מת אביה – זה הרגע שאבא הופך להיות אבא, כשהוא מטיל את הזרע, וכשברגע שאמה הייתה ראויה להיות אם – מתה אמה בשעת הלידה. זאת אומרת, הלידה קובעת את האמהות. ויש דיונים דומים במקומות נוספים. היסודות קיימים בתורה שלנו".

אז מה לגבי המקרה שלנו?

ד"ר קטן: "מבחינה משפטית וודאי שיהיו לזה צדדים לכאן ולכאן. וגם מבחינה הלכתית, יש מחלוקת בעניין ומאוד קשה להכריע. לפי רוב הפוסקים היולדת – האישה שקיבלה את העובר שאינו שלה – היא האמא, והאבא הגנטי, בעל הזרע, הוא האב. יש פה מורכבות רצינית מאוד".

סיטואציה בלתי אפשרית

טעויות קורות, אבל הטעות הטראגית הזאת הופכת את הבטן. האם ההרה ובעלה ספרו את הימים ללידה תוך כדי חלום הבלהות הזה, שהתרחשה ביום רביעי השבוע. לתינוקת, הם קראו 'סופיה'.

א', בן זוגה של האישה ההרה, התייחס בחדשות 12 למקרה, מיד לאחר הגילוי וסיפר כי בכוונתם לשמור את התינוקת ולגדל אותה, זאת למרות הפגמים שעלו בבדיקות במהלך ההיריון ולמרות שהיא לא שלהם גנטית. "אין לנו אפילו היסוס או מחשבה לגבי איזושהי עמדה אחרת בנושא", אמר בהחלטיות. "אמרנו בשנייה שהילדה הזו שלנו. מהשנייה הראשונה שהעובר נקלט אנחנו סופרים את הדקות שהילדה הזאת תצא".

ומנגד, נמצאים הורים הגנטיים, גם הם מצפים בעיניים כלות לילד משלהם, שיהיה דומה לה ולו, ומאז פרסום הדברים והטלפון מבית החולים אסותא בראשון לציון, רבים מהמטופלים שם מצויים בחלום רע.

זהות ההורים הגנטיים טרם התבררה, אבל א', מי שלמשך זמן רב חשבו שהיא האם הגנטית, התראיינה אז בחדשות 12, ושיתפה בכאב מה שכל אחת שנמצאת בהליך הסבוך הזה, ודאי מי שטופלה באסותא ראשון לציון, מרגישה כעת: "אני לא מצליחה לתפקד, רק מהמחשבה שזו יכולה להיות התינוקת שלי שהוכנסה בטעות נוראית לאישה אחרת, כשאני ובעלי נמצאים בתהליך כל כך סבוך, מפרך וקשה בניסיון להביא ילד לעולם.

"ליבי יוצא לאותה אישה, באמת אני מזדהה איתה. אנחנו שתינו קורבנות לטעות הנוראית שקרתה", הוסיפה א'. "אני כרגע מחכה, לא יודעת את נפשי. רק מחכה לראות אם אני האם של העובר, שמהחדשות נודע לי שזו ילדה. אם אנחנו ההורים שלה, אין דבר שנרצה יותר מאשר לגדל אותה. זו משאת נפשנו. כל הסיטואציה הזו היא בלתי אפשרית", מסרה בצער.

האם ההרה התראיינה אף היא לחדשות 12 בשבוע שעבר ותיארה מה עברה עד שנקלטה: "עברנו תהליך לא פשוט, זה לקח שנים, מאות זריקות, הורמונים, עד שנכנסנו להריון".
כשנשאלה אם היא ובעלה לא חלמו להביא ילד או ילדה שהם יהיו גם ההורים הגנטיים שלו, השיבה: "אנחנו כבר ההורים, היא בחרה בנו. אני כבר גידלתי את הילדה. זהו. זו הילדה שלי ואני לא נותנת אותה לאף אחד. אני בטוחה שהיא דומה לי ממש".

בתוך כך, בית משפט השלום בראשון לציון דחה השבוע את בקשת המדינה למנות אפוטרופוס לתינוקת, כשתיוולד, ובשלב זה האם ההרה ובעלה הם האפוטרופוסים שלה.

במשרד הבריאות שוקלים אם להקים ועדת בדיקה לבירור זהותה של האם הביולוגית, אך באסותא מתכוונים להמליץ למשרד הבריאות להפסיק את הזימונים האקטיביים לאימהות ביולוגיות אפשריות. באם לא יימצאו ההורים הביולוגיים, התינוקת צפויה להישאר אצל האישה שהרתה אותה ואצל משפחתה.

תגובת בית החולים אסותא: "מביעים צער על המקרה הנדיר שאירע. מדובר בטעות אנוש טראגית, ואסותא עושה הכול כדי שמקרה כזה לא יישנה לעולם. אסותא ראשון מלווה ברגישות את המטופלות בתוך הקפדה על חיסיונן הרפואי. הליווי יימשך בחמלה ובשקיפות ככל שיידרש".

(נח תשפ"ג)