חיינו ופעולותינו בעולם, נתונים לבחירה והם נצפים, נרשמים ומתוגמלים
אבות ב', ט"ו
"רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיּוֹם קָצֵר, וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק" (אבות ב', ט"ו).
"הַיּוֹם קָצֵר": ממשיל רבי טרפון את החיים ליום וקובע: כשם שהיום קצר – כך ימינו קצובים ובני חלוף.
למול הנכחת הסופיוּת, מתעוררות ארבע תגובות אנושיות: א. "והמלאכה מרובה" – מימוש פעיל ומיידי של זמננו הקצוב. ב. "והפועלים עצלים" – ייאוש ורפיון. ג. "והשכר הרבה" – חיים לאור תודעת השגחה ואמון. ד. "ובעל הבית דוחק" – חיים מתוך תודעת דטרמיניזם והשלמה.
"וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה":
"הידיעה שאמות בקרוב היא הכלי החשוב ביותר שהיה ברשותי בקבלת ההחלטות הגדולות בחיים. כמעט הכל – הציפיות, הגאווה, הפחד מכישלון – זזים הצידה מול המוות. הידיעה שאתה עומד למות עוזרת לך להימנע מהמלכודת של 'יש לי מה להפסיד'. כשאתה כבר עירום, אין סיבה לא ללכת אחרי לבך… המוות הוא כנראה ההמצאה האדירה ביותר של החיים. הוא מפנה את הישן ופותח דרך לחדש. זמנכם קצוב, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר", כך צוטט סטיב ג'ובס בנאומו בשנת 2005, כשנה לאחר שאובחן כחולה בסרטן הלבלב.
משאב הזמן המוגבל יכול לשמש כוח מניע בהינתן משימה חשובה או ייעוד אישי/קהילתי, הקורא להגשמה. סטיב ג'ובס זיהה בכּנוּת עצמית ואותנטיות, עמדות מוצא הכרחיות להגדרת מסלול החיים שראוי לחיותם.
"וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים": חיי עצלות, מבטאים הכחשה של המוות או, לחילופין, תפישתו כגזר דין אימתני הכרוך בחוויית תבוסה וחשש מהבאות, ובנחמה יומית קטנה, שהנה עוד יום, מני רבים, עבר והסתיים במינימום נזק.
"וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה": מתוך הבנת סופיות החיים בעולם הזה, תתכן התעצמות רוחנית ופיתוח גישה של לקיחת אחריות, תוך אמון בהשגחה עליונה. חיינו ופעולותינו בעולם, נתונים לבחירה והם נצפים, נרשמים ומתוגמלים. שכן, תום הגוף אינו כיליון הנפש.
"וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק": אין זה משנה מה עמדתנו כלפי החיים, אנו חלק מתכנית אב כוללת. על כורחנו אנו חיים ועל כורחנו אנו מתים.
רבי טרפון, מניח בפנינו את שעון החול של החיים. בין אם דבריו הם סדרת קביעות ערכיות ובין אם הם תיאור של אופני התמודדות עם היותנו זמניים, יש בהם קריאה חשובה להתעוררות וחשבון נפש.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(נח תשפ"ג)