מי כאן בעל הבית?

לפתיחת הדלת או להתנעת המנוע דרושים אמון, פעולה ותפילה

אבות ב' ט"ו

"רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיּוֹם קָצֵר, וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק" (אבות ב', ט"ו).

דברי רבי טרפון מתארים לכאורה פוטנציאל לא ממומש: יום, שהוא קצר מכדי להספיק את מלאכותיו, ופועלים, אשר אינם עושים די להצלחת המשימה. אולם, ניתן לקרוא את דבריו לא כעובדות מתסכלות, אלא דווקא כדברי חיזוק והתעוררות:

"הַיּוֹם קָצֵר": הצפייה בטבע מנכיחה עבורנו גם את זמניות הקיום, אך גם את כוחה של הזריחה, את יכולתנו לחדש וליצור, את חווית ההזדמנות המתגלה מדי יום.

"וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה": עומס המלאכה יש בו על מנת לייאש, אך הוא גם מצביע על עושר האפשרויות הפנוי עבורנו, מתוכו יכולים אנו לבחור במה לעסוק.

"וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים": ניתן לזהות בקביעה זו נזיפה וביקורת, אך ייתכן כי מדובר באמון וידיעה עמוקה, שטמונים בנו הרבה יותר יכולת ועוצמה, מכפי שאנו מודעים להן ומביאים לידי ביטוי מעשי.

"וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה": לצד התפישה ששכר פעולה הנו ממון גשמי וכי עבורו ראוי לפעול, מציין רבי טרפון שכר אחר – שכר רוחני ערכי, שהוא רב ובידינו לעמול להשיגו.

"וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק": כוחו המניע של לחץ חיצוני, שטחי ומוגבל לאורך זמן. אולם ישנו דרבון מסוג אחר, אותו ראוי לאמץ – דרבון המהווה הזמנה ללקיחת יוזמה ואחריות ולהפוך להיות בעלי הבית של חיינו, הכוח המניע של פעולותינו. יהא זה צו מצפוננו שיניע אותנו לעשיה, סקרנות עמוקה, חיפוש אחר מענה לאי נחת פיסי ונפשי, רגשות הזדהות וחמלה לנוכח מצוקת הזולת, או הכרה עמוקה בקיומו של הבורא.

בבראשית רבה מתואר רגע מיוחד בו מכיר אברהם בבעל הבית האמיתי: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ'". אמר רבי יצחק: משל לאחד, שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה (עיר) אחת דולקת. אמר: 'תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?' הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: 'אני הוא בעל הבירה'. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: 'תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?' הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: 'אני הוא בעל העולם'…" (בראשית רבה ל"ט, א').

מציאות חסרה ומפתח למימושה, מספק בידינו רבי טרפון. לפתיחת הדלת או להתנעת המנוע דרושים אמון, פעולה ותפילה.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(לך לך תשפ"ג)